מנחת חינוך · סימן פ״ט, א׳

שלא לשחוט כו'. עיין פסחים ס"ג ור"מ פ"א מהק"פ ומ"ש הרהמ"ח שנכלל בזה שלא לשחוט הפסח קודם חצות מגומגם קצת דלא מצינו זה וגם אינו מוכח אך אין רצוני להאריך שהדין אמת ועמש"ל במצות ק"פ שם ביארתי זמן שחיטתו וא"צ לכפול. ודיני המצוה כ"ה השוחט פסח והי' לו כזית חמץ ברשותו או שהי' לא' מבני חבורה הנמנין על פסח זה זית חמץ ברשותו חייב השוחט מלקות דעובר על לאו הזה אבל אם אין לו ולא לא' מבה"ח חמץ רק הזורק יש לו חמץ או המקטיר ודאי השוחט אינו לוקה דיכול לזרוק מי שירצה או להקטיר מי שירצה ומה לשוחט עם הזורק והמקטיר ז"פ. ומבואר בר"מ והרהמ"ח כזית נראה דאין לוקין אלא בכזית ובפחות מכזית אינו לוקה אף על פי דלא כתיב ל' אכילה דנשמע כזית אך כ"כ בחיבורי כ"פ דכל השיעורין הל"מ בכזית אף בלאוין דלא תלוי באכילה רק מה שמפורש שיעורין אחרים. ועיין בביצה גבי שאור בכזית ואין צריך לכפול. ואפשר דבח"ש אין איסור כלל דל"ש חזי לאצטרופי בכא"פ כמ"ש הש"א לענין ב"י אך לס' האחרונים דחל"א הפי' דאם הי' כזית הי' עובר אם כן כאן נמי אסור. ואם אין לו חמץ שלו רק בפקדון וקע"א אי שוה ללאו דב"י דעובר ה"נ עובר או לאו עשאג"א ה' חמץ דעתו דעובר על לאו זה בקע"א דהדין שוה לב"י ועי' בצל"ח בסוגי' דא"ע בלאו זה בקע"א רק בחמץ שלו ויש לפלפל בזה ואין כאן מקומו ועמש"ל באיזה חמץ עבב"י ותלמד לכאן אך ד' הש"א צ"ע לדעתי ואין כאן מקומו. וביטול מועיל ללאו זה אם ביטל החמץ קודם ז"א אינו עובר אף אם הוא ברשותו ומשנה מפורשת היא ההולך לשחוט פסחו מבטל בלבו ודיני ביטול עיין לעיל. ואם קטן הוא מבה"ח ויש לו חמץ אי לוקין השוחט נראה דתלוי אי אמרינן שה לב"א מן התורה אם כן הו"ל מנוי מן התורה אם כן ודאי עובר. אך אם שה לב"א לאו דאורייתא אם כן אין מנוי כלל עה"פ מן התורה ע' פסחים פ"ח אם כן א"ע על הלאו ואין לוקין והיאך נוטה דעת הר"מ אי שה לב"א מן התורה או לא עמש"ל מצות הפסח. ואפ"ל דלאו הזה א"ע אלא בחמץ גמור או שאור דהם א' אבל נוקשה או תערובות חמץ למ"ד דאורייתא מכל מקום אינו בכלל ובפסח ילפינן מקראי עיין פא"ע וכבר כתבתי דבע"פ אין איסור דמרבינן רק בפסח כמ"ש התוס' ריש פסחים אם כן כאן דליכא ריבוי א"ע בלאו הזה בתע"ח ונוקשה. ועיין בירושלמי פ' תמיד נשחט ה"ד שחטו על שיאור מהו וד' הירושלמי צ"ע ע"ש. וכן הזורק את דם הפסח אם יש ברשותו כזית חמץ בשעת זריקה או לא' מבה"ח חייב הזורק מלקות מלאו זה אבל אם יש להשוחט או להמקטיר מ"ל לזורק עמהם דהראשון נסתלק והמקטיר יכול להקטיר אחר רק אם יש לו או לא' מבה"ח מפסח זה וזורק אתרבי בש"ס ע"ש. וכן המקטיר את האימורין והוי ברשות המקטיר או לא' מבה"ח חמץ חייב המקטיר אבל חמץ שברשות השוחט והזורק (כי) מ"ל עמהם כנ"פ. ובמ"ל נסתפק אם נפסל הפסח בא' מדברים הפוסלים הקרבן ואח"כ זרק או הקטיר אי חייב על לאו זה דאפשר לא הקפידה תורה אלא על פסח כשר אבל על פסח פסול א"ח בלאו הזה ומביא שם ירושלמי דמוכח דאינו עובר בפסח פסול רק בפסח כשר. ובשער המלך פלפל דוקא אם נפסל בשחיטה כגון ששחט שלא לשמו ואח"כ זרק או הקטיר א"ח הזורק או המקטיר כיון דכבר נפסל והתורה לא הזהירה על פסח פסול אבל השוחט שלא לשמו על חמץ חייב השוחט כיון דבידו לשחוט בהכשר רק עתה בשחיטה זו פוסלו עובר משום שוחט עה"ח ג"כ ע"ש. רק לר"ש במשנה פטור דלאו שחיטה הוא כלל דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ולית הלכתא כוותי' ע"ש על כל פנים ז"ב לד"ה ל"מ נמצא השחיטה פסולה שניבלה ודאי פטור דל"ש שחיטה רק אפילו נמצא טרפה ג"כ פטור כיון דהפסול למפרע ולא הי' בידו להכשיר אם כן הו"ל זבח פסול וא"ח על לאו זה בפסח פסול ואין דרכי להאריך במקום שהאריכו אחרונים: