מנחת חינוך · סימן פ״ו, ה׳

והנה העוסק עם העכו"ם בענין דאזיל ומודה בדרך האסור לב"נ חוץ מה שעובר על לאו זה עובר גם כן על לאו דלפ"ע כיון שב"נ מצווה ע"ז. וקצ"ע בע"ז ד"ו דאבעיא שם על איסור מו"מ אי משום הרווחה היינו דעי"ז אזיל ומודה או משום לפ"ע למנ"מ דאית ליה בהמה לדידיה וכו' יקשה הא באזל ומודה עובר על לפ"ע גם כן אם כן הו"ל להש"ס לנקוט הלשון אי משום הרווחה או משום לפ"ע לבד למנ"מ כו' כיון דהרווחה עובר גם כן על לפ"ע ועיין פירש"י שם פירש משום הרווחה דאזיל ומודה ועבר ישראל משום לא ישמע ע"פ. ונראה מדבריו דא"ע על לפ"ע דאזיל ומודה לא חששו שיהי' בדרך שב"נ מוזהר כגון אלי אתה אלא בדרך שא"ח רק דנוהג כבוד והוי כמגדף כו' או נודר ומקיים כו' אבל אם בדרך איסור לב"נ צע"ק לשון הש"ס דגם בהרווחה עובר על לפ"ע. וע"ש ד"ב ע"א תוסד"ה אסור לשאת ולתת כו' שיטת ר"ת שם. שו"ר בט"ז יו"ד הקשה בשם הב"ח על רש"י למה לא פי' משום לפ"ע ותי' דאזיל הוי כמו גיפוף ונישוק כו' כמ"ש והנאני. ומה שהקשה הט"ז דישראל חייב מיתה כה"ג באומר אלי אתה אין קושיא דאזיל ומודה ומפאר אבל אינו אומר אלי אתה ומה שתי' הט"ז על רש"י אין דבריו מובנים לענ"ד. ועוד יש נ"מ אי משום דאזיל ומודה דהישראל עובר משום לאו זה או משום לפ"ע לענין אם מחויב למסור נפשו דבלאו זה אף על פי שאין בו מיתה כתבנו לעיל דחייב למ"נ דהוי אבזרא דע"ז אבל משום לפ"ע א"צ למסור נפשו כיון דאין הלאו מיוחד בע"ז כמבואר וביו"ד סי' קמ"ג אך נקט הנ"מ זה ויש עוד נ"מ וחדא מינייהו נקט. ותשובה על לאו זה כ"כ דאפשר דאף דהוא רק לאו מכל מקום כיון דהוא אבזרא דע"ז הו"ל מן החמורים דאין יו"כ מכפר ועמש"ל אי"ה בפ' נשא. וחרש שוטה וקטן אינם מוזהרים והוי ככל הלאוין שבתורה. ופשוט דמ"מ המשביע אותם עובר המשביע בלאו הזה דלא גרע ממשביע לעכו"ם דהו"ל גורם וגם הוי כמאכיל לחרש שוטה וקטן נבלה בידים דעובר כמ"ש כ"פ: