והנה מש"ל דמהרי"ף אין מוכח דסובר צב"ח דאורייתא. הנה באמת מפורש ברי"ף בשבת פ' מפנין מביא שם מימרא דר"י דבהמה שנפלה לאמת המים מניח כו"כ אף דמבטל כלי מהיכנו ביטול כלי מהיכנו דרבנן וצב"ח דאורייתא ואתי דאוריית' ודחי דרבנן ע"ש. אם כן מפורש ברי"ף דס"ל צב"ח דאורייתא כדברי הכסף משנה דחכמים התירו איסור דרבנן בקו"ע בשביל זה וכן הר"מ בפכ"ה מה' שבת מביא ד"ז אף שמבטל כלי מהיכנו משום צב"ח ל"ג אף שלא סיים דצב"ח דאורייתא מכל מקום בודאי צ"ל דהוא דאורייתא כמבואר בגמרא שם דאי דרבנן היאך דחיין דרבנן בקו"ע מפני שוא"ת דרבנן אם כן מבואר להדיא דהר"מ סובר צב"ח דאורייתא ועמדו דברי הכסף משנה וד' הפ"י ומ"ש לעיל דצב"ח דרבנן בצ"ע. ועל כ"מ עצמו צ"ע שהרבה בהוכחות שהר"מ סובר כו' והלא מפורש בד' הר"מ פכ"ה הנ"ל כמבואר בש"ס. ונ"י בסוגיא זו הוכיח מש"ס הנ"ל דצב"ח מה"ת. והנה הב"י כ' דוקא צער גדול הוא מן התורה אבל צער מועט אינו מן התורה וה"ר מביצה ובתוס' בסוגי' כאן הקשו מהא דעוקרין על המלכים ותי' משום כבוד מלך ונשיא עדיף כמו בל תשחית דנדחה מפני כבודו דאונקלס הגר שרף כו'. ובע"ז י"א ד"ה עוקרין הקשו נהי דבל תשחית ליכא מכל מקום משום צב"ח דהוי מן התורה איכא ותי' דכבוד מלך שהוא כבוד לכל ישראל דחי צב"ח. ולכאורה לד' הר"ן ל"ק ואצ"ל שנדחה רק משום צורך ב"א הותר צב"ח. אך יש לחלק דל"ה צורך כ"כ ועיין במרדכי כאן פוסק צב"ח דאורייתא ובמרדכי ע"ז י"ג נראה מדבריו דהוי דרבנן ובהגמ"ר עמד בזה. וענוב"י מה"ק חיו"ד מה שפלפל בזה ויבואר אי"ה בלאו דפריקה. ולמ"ד צב"ח דאורייתא נראה מסוגיא זו דצריך להציל בע"ח אפילו בצער דאתי ממילא מחוייבים אנחנו להציל הבע"ח ע"כ אפילו ליתא למריה צריך לפרוק וכן בבהמת עכו"ם כמבואר בסוגיא זו וכן בשבת אמרי' צב"ח דאורייתא ודחי דרבנן ביטול כלי מהיכנו היינו דמצוה עלינו להציל הבע"ח מצער אבל למ"ד צב"ח דרבנן נראה דרבנן ל"ג רק לצער בע"ח בידים אבל להציל אותה אפשר לא אמרו כלל וכן מוכח מהסוגיא דהי' יכול לתרץ דזקוק לו מדרבנן וכן בהמת עכו"ם מטפל מדרבנן וכן ריה"ג סובר צב"ח ל"ד וסובר דיתר ממשאו אינו זקוק וכן רבצן וכן עומד ואמאי לא קאמר דעל כל פנים מדרבנן זקוק ע"כ נראה דלהציל מצב"ח אי הוי דרבנן ל"א רבנן רק בידים לצערה אסור אבל למ"ד צב"ח דאוריית' מבואר דהוי מן התורה להצילה מצער גם כן כמ"ש בסוגיא. והנה אפילו להסוברי' צב"ח דאוריית' מכל מקום אין מפורש בתורה רק מדחזינן דהוא בחנם או הוא הל"מ עיין בספר ש"מ. אם כן כ"ה דל"ש מצות פריקה רק משום צב"ח אם נשבע שלא להצילה חל השבועה כיון דאינו מפורש בתורה ע' יו"ד סי' רל"ח ורל"ט אבל על מצות פריקה לא חל השבועה כדין נשבע לבטל את המצוה ע' ביו"ד ואין להאריך. ואפשר אף לצער בידים חל השבועה כיון דאינו מפורש בתורה עיין יו"ד שם:
מנחת חינוך · סימן פ׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
