מנחת חינוך · סימן ח׳, י״ח

לפי שהוא נל"ע. ע' פח"י מה' פסה"מ תמה הכסף משנה על הר"מ למה לא כתב הטעם דהוי לאו שאב"מ ותי' בדוחק ובמ"ל כתב דטעם זה דנל"ע משכחת לה בקיימו ולא קיימו או בביטלו וכו' דלוקין על הלאו אם כן טפי הו"ל להר"ם למינקט הטעם דשאין בו מעשה שהוא כולל כל החלוקות ולא משכחת לה מלקות דאין בו מעשה כלל וצריך תלמוד עכ"ל ולכאורה י"ל דמשכחת לה מעשה לפי המבואר במכות דאם הי' לבוש כלאים לוקין על כ"א אף שלא עשה מעשה כיון שתחלת הלבישה הי' ע"י מעשה עתו"ס שבועות ובמל"מ פ"ג מה' ביאת מקדש ה"ב פלפל אפילו אם הי' תחלת המעשה בהיתר מכל מקום לוקין אח"כ אעפ"י שאב"מ ועיין בס' משנת חכמים להגאון מזאמוטש פלפל בזה אם כן אם עשה מעשה בידים ופסל הבשר של פסח שהוציאו או בישל את הפסח ובע"כ לא הי' רשאי לאכלו ונתותר אם כן אפשר הוי מעשה ולוקין ומכאן ראי' לדברי שכתבתי ל' דאם נפסל באיזה פסול קודם שנעשה נותר אין נותר חל לענין אכילת ושריפת נותר וי"ל דל"ש גם הלאו דלא תותירו כלל כי תיכף שנפסל פקע הלאו דלא תותירו דהתורה אזהר שלא יותיר רק יאכל אבל כיון שא"ר לאכילה קודם ל"ש הלאו כלל אם כן נראה פשוט כיון דל"ש הלאו כלל בודאי אין חל שם נותר לענין שריפה או לחייב אם אכל הנותר דל"ה עליו שם נותר כלל. ויותר מזה דעת הצל"ח דאף שעוברין בקרבן פסול בלאו דלא תותירו מכל מקום אין חייבין על הנותר מכ"ש היכא דלא עבר על הלאו כלל אינו נותר כלל לשום ענין ואף אם פסלו באיסור דרבנן דחל שם נותר עיין ל' מכל מקום בלאו דלא תותירו א"ע דהוא אנוס בתקנתא דרבנן ע"ל ומכל מקום אפשר דאם פסל הקרבן בפסול דרבנן דחל שם נותר כמ"ש בשם רש"י, אך אם נפסל בעצמו או שהוא א"ר לאכול מתחלתו כגון שמנו של גיד א"ע על הלאו הזה כי הוא אנוס בתקנתא דחז"ל עמג"א ה"פ סי' תמ"ו אבל אם עשה מעשה בידים לפסול אותו אם כן אפשר עבר על הלאו דודאי אסור לו לאכול הקרבן דחז"ל העמידו דבריהם מכל מקום על כל פנים כיון שעשה במזיד עבר על הלאו אם כן משכחת לה שפיר מעשה גם בנותר אך לצד שצידד המ"ל כל היכא דמדרבנן ל"ח גם מדאורייתא א"ע אם כן אף בפסלו בפסול דרבנן א"ע כלל וא"כ לא משכחת לה מעשה בשום אופן אבל אי אמרינן מכל מקום כיון דמדאורייתא חזי חל עליו כל דין תורה כגון כאן באיסור דרבנן חל עליו שם נותר לענין כרת עכצ"ל דעובר בלאו רק מכל מקום אסור לאכול ומחויב להותיר והוא אנוס בתקנתא דחז"ל וה"ל כמו אנוס אם כן אם עשה במזיד מעשה בידים ופסלו פסול דרבנן כיון דעל ידי מעשה נתותר ה"ל לאו שיש בו מעשה ומשכחת לה מעשה שפיר ול"ק ק' המ"ל ובגמרא דאמרינן דנותר ה"ל לאו שאב"מ דאמר לא מן השם הוא זה אלא מפני שאב"מ היינו לדין התורה דאצל דיני התורה ל"מ מעשה כמ"ש המ"ל הנ"ב וה"ס אבל עתה שיש כמה פסולי דרבנן ואם הוא פסלו בפסול דרבנן אם כן עשה מעשה והוי נותר על ידי מעשה עיין ותבין וא"א להטעים יותר אך לסברת הרהמ"ח דכל לאו שנוכל לעבור בלי מעשה אף בעשה מעשה אין לוקין ע' מצוה שד"מ שמ"ה שמ"ו אם כן כאן דאפשר לעבור בלי מעשה בכל גווני אין לוקין ולשיטות דלא ס"ל כן אם כן שפיר משכחת לה מעשה [וס' הרב המגיד שהוא להיפך מס' הרהמ"ח ל"ש כאן וק"ל] אם כן אם עשה כאן מעשה ול"ק העשה או ביטלו כגון זרקו לים או איבדו ולא שרפו לוקין על נותר אם כן כיון דהוי לאו שיש בו מלקות נשים חייבין מהיקשא דר"י א"ר כמש"ל.