(השמטה) דין אי מלך ראוי להעיד. עפ"ג מה' מלכים ובכ"מ נרא' דמלך אינו מעיד ודעתו שם דאף במלתא דאיסורא ואף בדיני נפשות אינו מעיד והטעם מפני כבוד המלך. ולכאורה נראה דוקא לכתחלה אינו מעיד אבל אם עבר והעיד עדותו כשר וער"מ פ"י מה' שבועות חשב שם קרובים ופסולים ומלך פטורים משבועת העדות ומסיים שאילו העידו לא היו מחייבים ממון בעדותן נראה דאף בדיעבד אין עדותו עדות דקאי שם אמלך גם כן עפ"י מה' שגגות. ולכאורה טעמא בעי למה יפסול עדותו בדיעבד וכבר עמדתי ע"ז במק"א ויבואר אי"ה פ' ויקרא בקרבן שה"ע. וכה"ג הוא בגדר עדות למלך ועיין כסף משנה פ"א מהלכות עדות ויבואר במק"א אי"ה:
מנחת חינוך · סימן ע״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.