מנחת חינוך · סימן ע״ה, א׳

שלא יקבל עדות איש חוטא וכו'. הוא בסנהדרין וכ"ד הר"מ ה' עדות פ"י ואילך וח"מ ה' עדות וצריך אריכות ואני לקצר פה באתי והנה לאו זה הוא על רשעים ועל עשרה שחשב הרהמ"ח ואין נכללים בלאו זה קרובים והם לאו בפ"ע לא יומתו מצוה תקפ"ט ונשים כו' ג"כ נלמדו מפסוקי' ובכלל שהם מן התורה חשב הרהמ"ח הבזוים והם פסולים רק מדרבנן כמו שכתב הר"מ פי"א אך הרהמ"ח דרך אגב כתב בלאו זה כל הפסולים אך מה שכלל פסולי דבריהם צ"ע דיש נ"מ כמ"ש הרהמ"ח בעצמו ויש עוד כמה נ"מ וצ"ע. ונחשוב העשרה כמ"ש הר"מ והרהמ"ח ואלו הן. א נשים פסולים מן התורה במקום שצריך עדות הן ד"נ והן ד"מ (חוץ מעדות אשה וע"ע) ופסולים הן לזכות והן לחובה דאינם בגדר עדות כלל מן התורה וגם מדרבנן ובפרק שבועת העדות נלמד מקרא ועמדו שני האנשים והר"מ נקט פסוק על פי שנים עדים. ובכ"מ תמה על הר"מ וע' או"ת סי' ל"ה ושם בסי' ל"ו הביא ראיות דנשים אין פוסלים עדים כשרים בצירוף כמו דקיימא לן נמצא א' מהם קא"פ כו' דהם אינם בגדר עדות ואין פוסלים אחרים בצירופם. טומטום פסול מחמת ספק אשה ופסול רק מספק ואין לחייב ממון בעדותן אבל אם עדים כשרים מחייבין ממון לא' או בד"נ ובאו טומטומים והכחישו אותם או הזימום ודאי אין מוציאין ממון ע"י עדות הכשרים ואין הורגין דשמא הללו כשרים הם דפסולים רק מספק ואזלינן לקולא ובהזימו עדים ראשונים נהי דאין להם דין זוממין דלמא פסולים הם על כל פנים עדות מוכחשת הוי דלמא הם אנשים וכשרים הם וז"פ. וכן אם הטומטום קא"פ פוסל הכשרים בצירופו דלמא זכר הוא והוא בגדר עדות ופוסל מחמת קא"פ וז"פ. ואם ביציו בחוץ עיין בחגיגה דהוא ודאי זכר אם כן כשר לעדות ולקמן העליתי ב"ה דדעת הר"א אף בביציו מבחוץ הוי ספק וחדשתי שם דבר נפלא ב"ה. ואנדרוגינוס להר"מ והרבה ראשונים דהוא ספק אשה פסול לעדות מספק כמבואר כאן ובר"מ ודינו כמו טומטום שכתבתי לעיל ולדעת התוס' והרא"ש והטור מובא באה"ע סי' מ"ד דהוי זכר ודאי אם כן בודאי כשר לעדות ולדעת הראב"ד פ"ב מה' שופר דהוי ודאי חצי זכר וח"נ אם כן אפשר דכשר לעדות כיון דהוא חצי זכר ויבואר לקמן גבי ח"ע וחב"ח. ב עבדים הר"מ כתב דפסולים דכתיב לאחיו ועבד לאו אחיו הוא וכ"מ ולחם משנה תמהו על הר"מ דאנן קי"ל דעבד הוא בכלל אחיו רק יליף מגזלן או מלא יומתו כמבואר בהחובל פ"ח ע"ש. ומעוכב ג"ש מבואר בר"מ שהוא פסול והוא בכלל עבד והטעם כיון שאסור בב"ח ומכ"ש להתוס' גיטין דמותר בשפחה אם כן ודאי דינו כעבד לענין מצות ופסול לעדות. ומי שח"ע וחב"ח כ' הר"מ דפסול וכ"כ הרהמ"ח וכ' הכסף משנה דז"פ כיון דחציו אינו כשר פסול הוא עכ"ל ואיני מבין הפשיטות דאדרבא כיון דחייב בכל המצות מצד חב"ח בשופר וסוכה ודומי' חוץ מאיזה מצות כגון ראי' והדברים עתיקין אם כן כיון דחציו כשר אם כן למה אינו כשר אך לפי מה דיליף מגזלן וחד מהנך מק"ו דאינו ראוי לבא בקהל ע"ש בב"ק אם כן גם הוא אינו ראוי לבא בקהל. אך באמת עיקר הילפותא ממה הצד שאינם זהירים במצות ה"נ עבד דפטור ממצות ע"ש אם כן כיון דמצד החב"ח חייב במצות ליכא ק"ו ולמה לא יוכשר. אך למה דמבואר שם דילפינן דעבד פסול מלא יומתו כו' כיון דאין לו חייס דהיינו דאין בנו מתייחס אחריו ובגיטין מ"ג הוא אבעיא ולא אפשיטא בח"ע וחב"ח שקידש אי תפסי בו קדושין וכ"פ הר"מ ובאה"ע סי' מ"ד וע"ש בתוס' דאי אין תופסין קדושין שלו אין הבנים מתייחסים אחריו אם כן כיון דפסקינן דהוי ס' קדושין אם כן אפשר שאין הבנים מתייחסים אחריו ופסול מספק דלמא לית לי' חייס וגזירת הכתוב דאין לו חייס פסול ואף גר יש סבר' בש"ס מחמת חייס יהי' פסול לעדות אך ד"ז צ"ע ופלפלתי בח"ז דהמחבר באה"ע סי"ד גבי ח"ע וחב"ח נרא' דסובר דמצד ב"ח יש לו חייס ע"ש בסי"ז. וגם משכחת לה דלמעל' יש לו חייס דנולד מח"ש וחב"ח כמ"ש כ"פ בח"ז ע"כ צ"ע למה פסול. וצריכין אנו לקבל סברת הכסף משנה כיון דחציו פסול אין סברא להכשיר חציו אם כן נראה באנדרוגינוס להראב"ד דה"ל חצי זכר פסול ג"כ להכסף משנה. ואפ"ל דסברת הכסף משנה כיון דחצי פסול אם כן פסול כל העדות מטעם צירוף קא"פ דפוסל כל העדות. אך נרא' כמו דנשים אין פוסלים בצירופם כמש"ל בשם או"ת ה"ה עבדי' ג"כ אין פוסלי' בצירופ' דאינן בגדר עדות כלל אם כן ד' הכסף משנה צ"ע. ואינו מבואר חילוק בח"ע בין [מ"ר] למ"א כי באמת צד עבדות במק"ע אף להמ"א והדברים עתיקים אין להאריך. וכ' הר"מ ק"ו לעכו"ם שהוא פסול לעדות אם עבדים שחייבים במקצת מצות פסולים עכו"ם לכ"ש עכ"ל אבל דעת רש"י הובא בתוס' ב"ק פ"ח דעכו"ם כשרי' לעדות מן התורה וכ"ד רבינו יקיר וס' החכמה מובא בהג"א גיטין סוגי' דערכאות דעכו"ם פסולים מטעם שהם שקרני'. והנה לדעה זו דאינו בגדר עדות אין פוסלי' בצירופ' כמו נשים ולרש"י ור"ת דפסולים מחמת גזלנים ומשקרים אם כן הם בגדר עדות רק דפסולים ופוסלים הכשרים בצירופם כמו נמצא קא"פ. והנה גבי ב"נ שנהרג בע"א אם עבר על א' ממצות מכל מקום נשים אינם בגדר עדות ואינו נהרג עפ"י אשה ע' בסנהדרין נ"ז ע"ב ור"מ ספ"ט מה' מלכים וה"ה טומטום ואנדרוגינוס מספק דפשוט דגם ב"נ אינו נהרג על הספק אבל בעדות ב"נ אחר נהרג ומכ"ש בעדות עבד ול"ש לומר עכו"ם אית לי' חייס ועבד אין לו חייס כי ד"ז נפקא לן מקרא דלא יומתו וכו' והאי קרא בישראל כתיב. אך נשים דפסולים נפקא מקרא גבי ב"נ מיד איש ולא מיד אשה ע' סנהדרין וז"פ: