מנחת חינוך · סימן ע׳, ח׳

והרהמ"ח כ' דיני קריעה ובמצוה זו לא הביא כלל דיני כנויים רק בה' שהוא בסקילה וכתב שחייב לקרוע ודיני הקריעה כ"ה דעת הר"מ דאפילו על ברכת כנויין אם שמע מישראל שבירך אפילו על כנויין חייב לקרוע ובש"ס דילן הוא פלוגתא ופוסק בזה כר"ח עכ"מ באריכות. וגם השומע ושומע מפי שומע כמו הב"ד ששומעין מפי העדים חייבים ג"כ לקרוע והקרעים הללו לא מאחין לעולם ולדעת הירושלמי שהעדים לא היו אומרים הגידוף בפירוש מכל מקום היו צריכין הב"ד לקרוע אם כן שומע מפי שומע אפילו אינו בפירוש צריך לקרוע ועיו"ד ש"מ סעיף ל"ז ובש"ך שם ובכ"מ הביא ירושלמי דוקא שומע מפי שומע אבל השלישי אין צריך לקרוע ודעת קצת פוסקים דעל כנויים א"צ לקרוע והנה לשון המשנה נגמר הדין אומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינים עומדין על רגליהם וקורעין כו' לכאורה נראה דבשעה שהעדים אומרים בפי' א"צ הדיינים לעמוד רק אח"ז שקורעים צריכים לעמוד דקיימא לן קריעה מעומד במס' מ"ק ויו"ד סי' ש"מ אך בגמ' שם דף ס' אמרי' עומדים מנ"ל נילף מאהוד כו' ולמה צריכים למילף מאהוד הקי"ל קריעה מעומד ע"כ קים לי' להש"ס דבשעה ששומעים צריכין ג"כ לעמוד ואחר השמיעה שקורעים צריכים ג"כ לעמוד מטעם קריעה מעומד אך בשעת שמיעה יליף מעגלון מלך מואב ע"ש והר"מ שכ' כלשון המשנה והוא פוסק וה"ל לפרש דבריו שגם בשעת האמירה שלו צריכים לעמוד. ולפי זה ל"ד ב"ד אלא כל השומע ושומע מפי שומע צריכים לעמוד מהאי קרא דעגלון ובשעת הקריעה צריך ג"כ להיות מעומד כדין קריעה כמבואר בסי' ש"מ כנ"ל ברור בעזה"י. ועבמשנ"ח כ' הא דהירושלמי דשלישי א"צ לקרוע היינו באינו אומר הגידוף בפירוש אלא פלוני גידף אבל אומר בפי' צריך לקרוע אפילו כמה אנשים ע"ש והשומע וקרע ואח"ז שמע מפי שומע א"צ לחזור ולקרוע כיון שכבר קרע על השמיעה כ"ה בש"ס ובכ"מ כ' דאף דאינו מפורש ד"ז בר"מ שמעינן לי' מכללא. והשומע מפי עכו"ם פוסק הר"מ דא"ח לקרוע ופוסק כשמואל ועיין כסף משנה באריכות למה פ' כן ולא כר"ח. ובכ"מ הביא תי' בשם שיטה ישינה על קושית התוס' היאך אמרו השומעים מרבשקה הגידוף לחזקי' בפי' ותירץ דבזה האמירה גמרו דינו של רבשקה כל מי שימצאוהו ע"כ. ואיני מבין היאך חזקי' וב"ד גמרו דינו של רבשקה שלא בפניו בד"נ עש"ס ור"מ פי"ד מה' סנהדרין וצ"ע. ופשוט דקריעה זו יש לה דין קריעה לכל הדברים ע"ש בסי' ש"מ ביו"ד והוא מדרבנן ואסמכוה אקרא. ופשוט דבשוי"ט אסור לקרוע וכן כה"ג אסור לקרוע רק למטה כדינו גבי מת ע' בהוריות ובר"מ. ומגדף בכתב דינו כמו שבועה בכתב וראיה דהש"ס תופס מגדף דאין בו מעשה ע"כ בכתב א"ח. וכל העדים והדיינים סומכים כ"א את שתי ידיו עליו וא"ל דמך בראשך ואין בכל הרוגי ב"ד מי שיסמכו את ידיהם עליו אלא המגדף שנא' וסמכו ומה שכתב הרב המחבר והעובר על זה בארץ נסקל על פי סמוכים כבר כתבתי כמה פעמים דבזמן שהיו סמוכין והיו דנין דיני נפשות היו דנין ג"כ בחוץ לארץ ע' בסנהדרין ור"מ. ובס' משנ"ח כתב אף דעל ברכת ה' של עכו"ם א"ח קריעה מכל מקום אם הישראל אומר הגידוף בשם העכו"ם חייב השומע לקרוע וגם אותו שאומר חייב לקרוע כיון דלא קרע בעת ששמע. ונראה דזה דוקא שאמר הגידוף בפי' אבל אם לא אמר בפי' רק שגידף אין סברא כלל דבשעת שמיעה ממש לא יקרע ואחר זה או אחר יקרע וגם ראייתו שהביא מן רבשקה דגידף בשם המלך אשור מוכח כן דהוא הוציא הגידוף בפירוש אבל בלא זה אין סברא כן נראה פשוט: