מנחת חינוך · סימן ע׳, ז׳

ונ"ל דדוקא בישראל אין הורגין עד שישמעו הב"ד בפי' אף על פי שיודעים מכל מקום ד"נ חמירי וצריך שישמעו הב"ד בפי' אבל ב"נ שבירך את השם כיון דד"נ דב"נ קיל ונהרג עפ"י ע"א ודיין א' די מה שבודקין בכינוי יוסי ולא בעי שיאמרו בפי' וצ"ע בזה. ונראה דל"ד במגדף באופן שחייב סקילה בודקין העדים בכינוי יוסי אלא אף אם בירך בכינויין שכתבתי לעיל דלוקין ג"כ הדין דבודקין בכינוי רק בשעת גמ"ד אומר בפי' מפני כבוד שמים כנ"ל. ומבואר כאן דרק בשעת גמ"ד אומרים בפי' אבל כ"פ דנין בכנוי דהיינו כל החקירות ודרישות הוא הכל בכינוי ונ"ל לפי המבואר פ"ג מהלכות עדות דאין העדים יכולים לחזור ולהגיד דוקא אחר שנחקרה עדותן בב"ד אבל קודם שנחקרה עדותן בב"ד יכולים לחזור ולהעיד ולומר מבודין היינו וכדומה היינו דוקא בכל עדות שבעולם דלאחד החקירה א"צ לעדים ויכולין הב"ד לפסוק עפ"י שפיר אי"ל בהם אבל כאן אפילו לאחר חקירה כ"ז שלא אמרו בפי' א"י הב"ד לפסוק הדין אם כן קודם שאמרו בפי' יכולים לומר מבודין היינו ול"ש לומר כלל שהב"ד יכריחם לומר בפירוש כיון שהם אומרים שהוא שקר ואנחנו צריכין עוד לעדותן בודאי יכולין לחזור. אבל במק"א כיון דלאחר חקירה אין צריך לעדותן אי"ל ולהגיד אבל כאן ל"מ החקירות עד שיאמרו בפירוש אם כן כ"ז שלא אמרו יכולין לחזור בעדותן ולא יאמרו כלל. אך אחר שהעידו בפי' א"י לחזור כמו כל עדים כיון שנחקרה עדותן כבר כנ"ל ברור ופשוט. ונראה דלאחר שהעידו בפירוש דאי"ל בהם כמו בכ"מ דלאחר שעדותן מועלת אמרינן כיון שהגיד שוב כו' מכל מקום תכ"ד יכולים לחזור כמו שמבואר בח"מ סי' כ"ט דאף במקום שא"צ דו"ח מכל מקום תכ"ד יכולים לחזור. וראיתי במשנ"ח כתב דאין העדים יכולין לחזור אף תכ"ד כיון דחוזר ממילא אומר שגידף ואינו נאמן דא"א מע"ר ע"ש ובתוספות ב"מ ג' ע"ב דבעושה תשובה נאמן דאין אדם רוצה להביא חולין בעזרה אם כן כאן נמי אינו רוצה להרוג נפש בחנם אך אין ענין זל"ז דיש חילוק לגבי אחר אין צריך לחזור וער"נ בשבועת העדות סוגיא דהשביע ה' פעמים ועקצה"ח כ"ח אך אותו העד שאמר בפירוש א"י לחזור אבל אותו העד שאומר אף אני כמוהו זה לא גידף בודאי יכול לחזור בו תכ"ד ופשוט.