מנחת חינוך · סימן ע׳, ה׳

והנה לשיטה זו שב"נ חייב על הכנויים ג"כ חייב אף על הכינוים הנמחקים כמש"ל בישראל כנ"ל פשוט וכ"ה בלשון הר"מ שכתב ואפילו בכל ל' והשם שנכתב בכל ל' אין איסור מחיקה עש"ך סי' קע"ט ובמג"א סי' של"ד. ותמהני על הרהמ"ח שבכל מצוה שב"נ מוזהר בה כותב בפי' וזה כל באי העולם מוזהרים כמבואר כ"פ וכאן לא כתב זה אבל האמת הוא כן ודינו של ב"נ ככל הז' מצות שלו שנהרג בסייף ולענין שאר דינים וב"נ שבירך את השם ואח"כ נתגייר פטור ל"מ בבירך בכנויים דהשתא לאו בר קטלא הוא דפטור אלא אפילו שם המיוחד בשם מכל מקום כיון דהי' דינו בסייף ועכשיו בסקילה ואשתני דינו ומיתתו ע"כ אינו נהרג ע' סנהדרין דע"א ור"מ פ"י מה' מלכים ומבואר בר"מ כאן המגדף כו' אלא כיון שגידף בעדים נסקל ופי' הכסף משנה כוונתו דסובר דמגדף אין צריך התראה כמ"ש בפ"כ מה' עדות דאין לע"ז שגגה לפי שאב"מ ועיין באחרונים והראב"ד בפ"כ מה"ע כ' על הר"מ דא"כ מגדף לא לבעי התראה מבואר בדבריו דפשיטא לי' דמגדף צריך התראה דהר"מ מודה בזה ובמצוה הקודמת גבי קללת דיין מבואר בר"מ פכ"ז מסנהדרין דצריך התראה דכ"כ להדיא בה"ד ע"ש ויבואר אי"ה במק"א באריכות. ומבואר בר"מ כאן דמגדף שחזר בו תכ"ד אינו כלום אלא נסקל והוא מהש"ס דתכ"ד כדבור חוץ ממגדף מבואר דבכל התורה אף במידי דלשעבר יכול לחזור תכ"ד ועמש"ל במצוה הקודמת ובקצה"ח סי' כ"ח ונ"ל דדוקא מגדף דהוא בסקילה כגון שם המיוחד אבל בשם הכינוי דאינו בסקילה רק באזהר' וכתבנו לעיל דלוקין אפשר דתכ"ד כדיבור או אפשר מכל מקום חמור איסורא ולאו כד"ד וצ"ע.