מנחת חינוך · סימן ע׳, א׳

בברכת ה' כו'. במשנ"ח ובס' יש סדר למשנה האריכו בזה ואכתוב בקיצור בע"ה עיין ר"מ פ"ב דעכו"ם ובסנהדרין פא"מ. ונקדים דיש ארבעה מיני שמות הקדושים א שם הויה ב"ה ככתיבתו וזה נקרא תמיד שם המיוחד ב שם א"ד דהיינו כקריאתו יש סוברים דהוא ג"כ שם המיוחד ויש סוברים דהוא בכלל כינוי ג יש עוד חמשה שמות שאין נמחקין חוץ השני שמות הנ"ל כמבואר במס' שבועות דהיינו אלקים כו' ע"ש והם נקראים כנויים ולפעמים נקראים ג"כ שמות המיוחדין כמו שיבואר אי"ה ד כגון רחום וחנון קנא וכדומה דהם נמחקים והן נקראים תמיד כנויים אליבא דכ"ע. והנה בלאו זה יש בו סקילה וגם כרת וגם מלקות לקצת שיטות כמ"ש בעז"ה אך בשוגג א"ח חטאת כמבואר בכריתות ור"מ פ"א מה' שגגות גם יש בו לפעמים קנאין פוגעין בו כמש"א בעה"י. ולאו זה מבואר בש"ס דצריך שיברך שם בשם ואם אמר יתברך יוסי א"ח וכ"פ הר"מ שם ובכ"מ הקשה ד' הר"מ אהדדי מה' ממרים ותוס' שבועות מכל מקום הלכה כ"ה. ונראה דאם לא בירך בשם אף הלאו א"ע כמו קללת דיין והדיוט דבלא שם א"ע כלל כ"נ. ואיסורא כמו לעיל בדיין ובאיזה שם יהי' המברך והמתברך יבואר אי"ה לפנינו. המברך שם הוי"ה ב"ה לכ"ע חייב סקילה בעדים ובלא עדים חייב כרת ע' בה' שגגות ואם התרו בו למלקות פטור ממלקות דהוי ניתן לאמב"ד. והמברך שם א"ד להר"מ דינו שוה לשם הוי' וי"ח והר"מ עצמו מביאם דסוברים דדינו ככינוי ויבוארו הדינים בסמוך וע' רש"י ובכ"מ שם. ועל שאר שמות שאין נמחקין הוי בכלל כנויים לענין זה שאינו נסקל דהוא פלוגתא בגמ' וחכמים ס"ל דהם רק באזהרה ולא בסקילה ודעת התוס' דכרת חייב רק מסקילה פטור ובר"מ אינו מבואר להדיא אי חייב כרת. וע' תבואות שור ביו"ד דעתו בדעת הר"מ דא"ח כרת. ונ"פ דאם מברך הכינויים כיון דליכא מב"ד רק אזהרה מאלקים לא תקלל אם כן אם התרו בו למלקות חייב מלקות דעל קללת דיין חייב מלקות מלאו זה וג"כ כאן מוזהר בלאו זה אם כן ודאי לוקין אך בס' משנ"ח כ' דאינו לוקה אף דלענין דיין לא הוי לאו שנלאמב"ד מכל מקום לענין ברכת השם אף על הכנויים ה"ל שנלאמב"ד ולא הביא ראיה לדבר וצריך עיון. ועלח"מ ה' ממרים בשם תוס' וגם כ' שם באב בכנויים לוקין עמ"ש הטעם דל"ה לשנלאמב"ד אם כן כאן נמי נראה דלוקין וצ"ע. ונראה ג"כ לפמש"ל לענין קללת דיין חייב אף בשומע מפי אחר ומקלל אם כן כאן נמי בשומע מפי אחר ובירך אף דא"ח כמבוא' במשנה להדיא היינו סקילה א"ח אבל כיון דהוא בכלל הלאו אם כן ה"נ וחייב מלקות כמו בדיין ואפשר כרת נמי חייב דהוי בכלל איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו ובמשנ"ח הניח בצ"ע ולדידי פשוט דמלקות וכרת חייב דהוא בכלל מקלל באזהרה כנ"פ. ואם בירך שמות הנמחקין כגון חנון ורחום כו' לפי המבואר מלשון הגמרא על הכנויים ושמות אלו ג"כ בכלל כנויים הם ע' בשבועות לענין שבועה ולענין מקלל אם כן גם עליהם הוא באזהרה וכרת להסוברים דא"כ וא"ל כיון דכתיב אלקים לא תקלל אם כן דוקא דומיא לאלקים דאינו נמחק ז"א כיון דל"א דשם אלקים דוקא אם כן אין חילוק וכ"ה בס' תורת חיים להדיא דעל כנויים הנמחקים נמי באזהרה וכ"כ במשנ"ח.