מנחת חינוך · סימן ז׳, ט״ז

ואם בישל הפסח כמו שאסור באכילה כך אסור בהנאה בליל ט"ו חדא דק"ל כר"א כ"מ שכ' ל"ת אה"נ במשמע וכ"פ הר"מ בהמ"א ועוד דקדשים שנפסלו באיזה ענין אסורים בהנאה. וד"ז דפסח מבושל אסור בהנאה מבואר להדיא חולין קט"ו דרשב"ל סובר מנין לבב"ח שאסור באכילה ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל לומר לך יש לך בישול אחר כזה שהוא אסור א"ל ר"י כעורה זו ששנה רבי וכו' ומשני אי מההוא ה"א דוקא באכילה בהנאה מותר קמ"ל ופירש"י מה פסח מבושל אסור באכילה ובהנאה דכל קדשים שאינם ראוים לאכילה תעובר צורתו ויוצאים לבית השריפה אף זה אסור בהנאה ע"כ מפורש להדיא בגמ' דפסח מבושל אסור בהנאה כמו כל הקדשי' שנפסלו ע"ש. והנה בא לידי ס' ברית אברהם וראיתי שם לפ"ר בסוף א"ח פלפל בסוגי' דפסחים במבושל וצלי ואין דרכי בח"ז לפלפל. אך ראיתי שהקשה שם על ד' רש"י חולין שהבאתי דנראה מדבריו דפסח שנתבשל טעון עיבור צורה ואינו נשרף מיד הא מבואר להדיא בפסחים פ"ג דפסח שנטמא או שיצא נשרף מיד וע"ש בש"ס דבר שפסולו בגופו נשרף מיד וכ"פ הר"מ הק"פ אם כן גם מבושל הוי פסולו בגופו ולמה טעון עיבור צורה ולפמש"ל ל"ק דפסח שפסולו בגופו ישרף מיד היינו בי"ד כמו שפירש"י להדיא דבליל ט"ו אין שורפין קדשים ביום טוב וכן מפורש פ"ד מהק"פ בר"מ אם כן אם נתבשל בי"ד אין איסור תורה כלל לאכלו בי"ד כמש"ל דלא מצינו בזה שום איסור תורה אם כן לרש"י שקאי על הפסוק מן התורה אם כן קודם ליל ט"ו א"צ לשרוף כי ראוי לאכילה ולמה נפסיד קדשים ותיכף משחשיכה או שנתבשל משחשיכה אם כן ממילא טעון עיבור צורה דאינו נשרף ביום טוב אלא עד ט"ז וע"ש בברית אברהם מה שתירץ ומה שהקשה על הק"ו של רבנן דהוא סופו להקל בע"א והספר בא לידי בשאלה ואיני עומד כעת בענין לעיין היטב בדבריו והנלפע"ד כתבנו.