מנחת חינוך · סימן ז׳, י׳

ואם צלה הפסח שלא על האש עובר עליו משום עשה דצלי אש ואם נצלה כדינו ואח"כ צלאו עוד שלא באש מבואר בתוס' פסחים שהבאתי לעיל דל"ש לאסור משום צלי מד"א רק בבישלו אח"כ אסור משום הריבוי אבל לא בצלי מחמת ד"א. וה"ד נצלה כ"צ תלוי במש"ל אי צליית מב"ד הוי נצלה כ"צ או נצלה כ"צ ממש בעינן ע"ל. והנה התוס' כתבו דדוקא בבישלו אח"כ דנתרבה מבשל מבושל אבל צלי מחמת ד"א ל"ש אם כן בנצלה ואח"כ נתבשל בחמי טברי' מותר לאכול דל"ה אלא מחמת ד"א אך אפשר לר"כ דסובר דהבריית' כר"י דבישול מבטל הצלי' אפשר דגם בישול של ח"ט מבטל הצלי' ול"ה צלי אש אם כן אסור לאכלו וזה תלוי בבישול אח"כ וצריך אריכות ואי"ה אשנה פרק זה. וכ"כ הלחם משנה דסברת הר"מ דבישול אחר צלי' חייב לא מטעם ריבוי בשל אלא דהבישול מבטל הצלי' כר"י אם כן יוכל להיות דגם בישול בח"ט מבטל צלי' ול"ה צלי אש ע' בגמרא כי קצרתי בענינים אלו וצ"ע. ואם אכל מבשר הפסח חי ביטל מ"ע שנאמר צלי אש ער"מ. עוד מבואר שם דבצלי כ"צ עד שנתחרך ואכלו פטור ולא כ' דביטל מ"ע ובאמת כן מבואר בהדי' בגמ' דמ"א ת"ר יכול צלאו כ"צ יהא חייב ת"ל אל תאכלו וכו' נא ובשל אמרתי לך ולא צלאו כ"צ היינו דשוי' חרוכא ולא סיים הש"ס יכול יהא מותר ת"ל צלי אש ואח"ז ת"ר יכול אכל זית חי יהא חייב ת"ל נא נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר ת"ל כ"א צלי אש מבואר להדי' דעל חי עובר על עשה דצלי אש ובחריך אינו עובר ובמהרש"א הקשה זה כיון דס"ד דחריך לא צלי אש הוא אלא קלי אש כפירש"י אם כן אף דממעטינן מנא מכל מקום אפשר דלאו צלי אש הוא כמו חי ובשו"ת ח"צ סי' ס"ב ס"ג תי' דכיון דקודם שנתחרך הוי צלי לא אתי חירוך ומבטל הצליי' והוי צלי אש ומעיקרא ס"ד דלא הוי בכלל ע"ש. העולה מזה דחריך א"ע בעשה אבל חי עובר בעשה וע"ש עוד בח"צ דחריך מיירי דראוי לאכילת אדם והנה מלשון הש"ס יכול יהא חייב ואח"כ אמרינן נא ובשל וכו' ולא צלאו כ"צ נר' אפשר דאינו חייב על כל פנים פטור אבל אסור וכן מלשון הר"מ דפטור נראה דאסור כפטורי שבת דמדרבנן אסור ועיין בראב"י הובא דבריו בה' יוה"כ דסובר דוקא בשבת דנזכר פטור הפשט פטור אבל אסור אבל בשאר פטורים אפילו לכתחלה מותר וע' פר"ח ה' יוה"כ דרה"פ סוברים דבכ"מ דנזכר פטור היינו אבל אסור וכ"ד הר"מ בכ"מ אם כן ה"נ אבל על כל פנים אינו אסור מן התורה וחי עובר בעשה מה"ת.