דיני המצוה כו'. נראה מדברי הרהמ"ח שהשמות שאינם נמחקין הם בכלל שמות ולאו דוקא שם המיוחד כגון שם בן ד' אותיות ככתיבתו או כקריאתו אלא כל השמות שאין נמחקין הם בכלל שם והנמחקין כגון חנון הם בכלל כינויים וכ"ה להדיא בר"מ כאן דלאו זה בשם מן השמות כגון יו"ד ה"א וכו' או בכינוי כגון רחום כמ"ש הרהמ"ח ועיין ר"מ פ"ב מה' עכו"ם גבי מגדף כ' דא"ח אלא על שם המיוחד דהיינו א"ד כו' ועל הכינויים באזהרה היינו שאר שמות שאין נמחקין וקורא אותם כינויים. אך באמת יש לימוד שא"ח אלא בשם ב"ד ונגד שם ב"ד קורא אף לשמות שאין נמחקין כנויים אבל במקום שכל השמות שווים שמות שאין נמחקין נקראו שמות סתם וחנון ורחום וכיו"ב נקראו כנוייים וז"פ. והנה דעת הר"מ והרהמ"ח דבין בשמות שאין נמחקין בין בכנויים אם קילל בהם חייב מלקות והראב"ד בהשגות כ' א"א אינו לוקה אלא בשם המיוחד והכי איתא בירושלמי עכ"ל ובכ"מ פירש ד' הירושלמי לדעת הר"מ והראב"ד. והנה מדברי הראב"ד נראה דאינו לוקה אלא בשם דזה נקרא שם המיוחד עיין סנהדרין נ"ו ור"מ פ"ב מהלכות עכו"ם:
מנחת חינוך · סימן ס״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.