מנחת חינוך · סימן תרי״ג, ג׳

ומבואר בר"מ ובהרהמ"ח ובש"ע דאם א"י בעצמו לכתוב ישכור לו מי שיכתוב ואין זה מבואר בגמרא אך זה ברור דבכל התורה שלוחו ש"א כמותו. והנה הרהמ"ח מביא בסוף דנשים פטורות ממצוה זו ועיין בש"א שמפלפל כיון דהוי מ"ע שלא הזמן גמרא מן התורה דפטורי ועיין לעיל מ"ש. ובאמת הטעם פשוט כיון דנשים פסולות לכתוב ס"ת דאינן בקשירה ע"ש בס' הנ"ל. אך אם נאמר דחייבות במצוה זו מכל מקום פסולות לכתוב מהקישא ע"ש אם כן כיון דבעצמם פסולים ואם כתבו נשים אין לה דין ס"ת כלל האיך נוכל לומר שחייבות במצוה זו כיון דכתבנו דהמצוה הוא הכתיבה והם פסולים לכתיבה ואי דישכרו שליח הא קי"ל הנהו כהני כו' דאי שלוחא דידן מי איכא מידי דאיהו ל"מ למיעבד ומשוי שליח ה"נ כיון דהם פסולים ל"מ שליחות ובודאי פטורים וזה ברור ואמת בס"ד. ואחד מבני החבורה אמר לי דאפשר פועל דידו וכו' עדיף משליחות ע' בס' מחנה אפרים ועוד אחרונים דאף בעכו"ם וכדומה דלאו בני שליחות מכל מקום פועל עדיף ואמרתי לו שזה טעות דשם דהתורה מיעטה שליחות מגזה"כ אמרינן שפיר דפועל ידו כידו והוי כאלו יד המשלח עשתה זאת אבל בהחסרון מצד המשלח דהוא א"י למיעבד אדרבא הא דאמרינן ידו כידו מיגרע גרע דידו א"י לעשות זה ול"ש לומר פועל עדיף וז"ב ופשוט. ועיין בש"ך ביו"ד סי' רפ"א מביא הש"ך בשם הדרישה דמדברי הרי"ף וכו' משמע דאשה ועבד וקטן כשרים לכתוב ס"ת וע"ש שדחה דבריו ולדידיה באמת נשים חייבות ועבד דינו כאשה לכל הטעמים. ומי שח"ע וחב"ח דהצד ב"ח חייב בכל המצות חייב במצוה זו ויכול לכתוב דמצד חלק הב"ח הוא בר קשירה אך אפשר כמו בשופר דאין חלק העבדות מוציא את חלק הב"ח ואף לעצמו אינו מוציא אך על כל פנים מצי משוי שליח כמו שם ולא שייך מי איכא מידי דאיהו ל"מ וכו' ז"א דמצד ב"ח מצי למיעבד רק צד עבדות מעכב וע"ש באחרונים ובס' אבני מילואים בסי' מ"ד. ממזר יש שם דעה דפסול דאינו כותב לשמה ובודאי מחויב לשכור דאם רוצה יכול לכתוב והוא כשר רק אנן אמרינן דאינו כותב לשמה והו"ל מידי דאיהו מצי עביד. ומבואר שם דרשע פסול לכתוב ונראה דל"ש מלתא דהוא ל"מ עביד דבידו לחזור בתשובה רק תלוי אם הוא בן ברית לענין שליחות וכבר האריכו האחרונים אם הוא ב"ב לענין שליחות ולהסוברים דהוי ב"ב יכול לשכור ויוצא בס"ת זו לאחר ששב בתשובה כי לא הי' פטור קודם לכן כי ישראל גמור הוא כידוע. וטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק ומחויבים לכתוב ממ"נ אם הוא זכר הוא כשר ויוצא י"ח ואם נקבה הוא ופסול הס"ת הא אם נקבה א"צ ופטור מן המצוה וז"פ. והנה אם נאמר דהמצוה הוא הכתיבה לחוד אם כן פ"א כל ימי חייו מצוה עליו לכתוב וזריזים מקדימים ואם מת ולא קיים מצוה זו ביטל מ"ע אך אם הי' בסוף באונס אפשר אין עליו עונש כמ"ש כ"פ בענין המצות בח"ז. אך אם נאמר שהמצוה שיהי' לו אם כן בכל רגע שאין לו מבטל מ"ע ואינו מועיל אח"כ מה שמקיים להבא על העבר כי בכל רגע מחויב אם כן תיכף בהגיע לכלל מצות מחויב במצוה ולא ראינו נזהרים בזה. וגם צריך לבזבז חומש כמו על כל מ"ע גם אם מבטל בכל רגע אפשר דל"מ תשובה לחוד כמו בכל מ"ע כי הרבה מ"ע אפשר חמור מל"ת כסברת הר"ן ביומא גבי פ"נ ומובא בח"ז כ"פ. מ"ש לעיל בשם הספר תו"ח דמביא ראיה מהר"מ דנאבד א"י יש לדחות הראיה דכאן בכתיבה תליא כמ"ש אם כן כיון שכתב וקיים המצוה לא איכפת לן בנאבד אבל שם גבי מלך דשיטת הר"מ דהס"ת שחייב ככל ישראל יוצא בהניחו לו אבותיו וא"צ שיכתוב עיין בר"מ ובודאי מצא הר"מ באיזה ברייתא ונעלם מאתנו אם כן המצוה עליו שיהיה לו ס"ת אחד בתורת הדיוט אם כן צריך שיהיה לו ובנאבד אין לו אבל גבי הדיוט המצוה הוא הכתיבה ויצא פ"א בכתיבה ומ"ש הר"מ דאם נאבד כותב לו שני ס"ת ל"ד אלא אחד כותב בתורת מצוה המוטלת עליו שהוא מלך ואחרת יכול לקנות כמו הניחו לו אבותיו ה"ה קנה וז"פ. ובודאי כופין על מצוה זו ככל מ"ע סוכה וכו' לולב וכו' כופין אותו עד וכו' ה"נ וז"פ. עיין בר"מ פ"א מה' תפילין שפוסק כרשב"ב במגילה דספרים אין נכתבים אלא בלה"ק או בכתב יוני והאידנא נשתכח לשון יוני אבל לדין התורה מותר לכתוב בלשון יוני עיין במגילה בסוגיא שם אם כן יוצא המצוה ביוני. אך ראיתי בטר"א שם כתב דמותר ללמוד אבל מצוה דכתיבת ס"ת המוטל על כל א' מישראל א"י רק בלשון הקודש ע"ש שמביא ראיה לדבריו ומכל מקום צ"ע אך איני עומד בסוגיא שם ועוד חזון למועד בס"ד. ומסיים הרהמ"ח כל המקיים מצוה זו יהיה ברוך ונסיים בברוך: