מנחת חינוך · סימן תרי״ג, ב׳

והנה בחסר אות לא הוי ס"ת כלל נראה דאם הי' לו ספר בירושה חסר אות והוא השלים האות יצא ידי מצוה זו כיון דעתה נעשה ס"ת והנה במנחות אמרינן דאם הגיה אות אחת כאלו כתבו וע"ש בתוס' דאקנה קאי ונראה דס"ל כרש"י דבקנה ג"כ מצוה עביד אך מצוה מן המובחר בכותב וע"ז אר"ש דהגיה ג"כ מצוה מן המובחר ועיין בתוס' שכ' כיון דהיה ביד ישראל באיסור וע' ט"ז אם כן לא מוכח מידי לענין שיוצא ידי המצוה בהגיה. אך בר"מ כאן מבואר להדיא שכתב דמצוה לכתוב או לשכור וכו' והמגיה אפילו אות אחת כאלו כתבו כולו מבואר דמגיה אות ה"ל ככתב כיון דעתה עי"ז נעשה ס"ת ועיין בס' ש"א שמפלפל שם דאם אביו הניח לו אפילו נכתב אות והוא השלים כולו א"י עד שיכתוב כולו ובאמת בר"מ מבואר להיפך ע'. והנה לשון הר"מ מ"ע לכתוב ס"ת לעצמו וכו' אם כן אפשר דבכתב קיים המצוה אף שמכרו אח"כ או נאבד דהמצוה הוא רק פ"א לכתוב והא כתבו. אך בס' תו"ח כתב כאן דאי מקדישה או נאבדה נתבטל המצוה וצריך לכתוב לו אחרת ומביא שכן מבואר בר"מ בהלכות מלכים ובאמת כן מבואר בר"מ פרק ג' מהל' מלכים דבנאבד צריך אחרת ע"ש אם כן ה"ה מכר או הקדיש אם כן המצוה שיהיה לו ס"ת ע"י שיכתוב ויהי' לו אם כן הוא מצוה תמידית וכ"נ מלשון הרהמ"ח שכתב שנצטוינו להיות לכל איש מישראל ס"ת וכו' ואפשר בנאבד היינו שבלה אבל נגזל מאתו אפילו נתייאש כ"ז שלא קנה חבירו באיזה קנין הוי שלו וכל היכי דאיתא הוי דידי' אף דאינו ברשותו אבל שלו הוי אם כן בכה"ג א"צ לכתוב לו אחרת כי מקיים המצוה שיש לו וצ"ע. ומבואר בגמ' מגילה דף כ"ז ובר"מ פ"י ובש"ע דלא ימכור ס"ת רק לישא אשה וללמוד תורה ונראה דאפילו אין לו אלא ס"ת אחד מותר למכור משום שני דברים אלו ולדעת התו"ח קצ"ע דל"מ שיבטל עשה בקום ועשה בשום מקום משום דברים אלו ומ"ש דיבטל מ"ע זו בקוע"ש וצ"ע. והנה לשון הר"מ מ"ע שיכתוב כ"א ס"ת לעצמו נראה בודאי דצריך שיהי' שלו הקלף והדיו ועיין בפרמ"ג שחקר בפתיחה להלכות תפילין אם כותב ס"ת על קלף האסור בהנאה אפשר דמצות לאו ליהנות נתנו אך אפשר צריך לכם ואה"נ לא הוי לכם והנה הדברים עתיקים בענינים אלו וגם הרשב"א והריב"ש ס"ל דאה"נ יש להם בעלים והוי לכם רק א"ב ומובא כ"פ בח"ז וגם אם כתב על קלף מעהנד"ח אפשר כתותי וכו' אך אפשר א"צ שיעור מן התורה בס"ת וכל השיעורים למצוה מן המובחר כמבואר בר"מ אך אפשר כל העומד לשרוף וכו' וא"ר להאריך בענינים הללו כי ידועים הם לכל תלמיד ובאתי רק להזכיר. וגם אם גזל קלף וכתב אפשר לא הוי לכם או משום מצוה הבאה וכו' ואם הוי הכתב שינוי כמו צמר וצבעו וזה לא הוי שינוי החוזר דאסור למחוק כתבי הקדש ומכש"כ שמות הקדושים שאינם נמחקים וכן אם גזל הדיו ע' בחוה"מ ובאחרונים וגם אם שכר סופר לכתוב וכתב ולא נתן לו השכירות אם אומן קונה בשבח כלי ולא הוי שלו עיין בספ"י גבי הכל כותבים גט ואפילו חרש שוטה וקטן מה שהקשה ועיין בס' קצה"ח בסי' ש"ו מה שפלפל באריכות כל הענינים הללו באתי להזכירך ותמצאם במקומות מפוזרים ואני מניח מקום לתלמידים החריפים לפלפל בכ"א מענינים הנ"ל ואין כאן מקומו בח"ז כי באתי רק לעורר. והנה בתשובות האחרונים חקרו אם יוצאים מצוה זו בשותפות כיון דכתיב לכם הוי כלולב וכו' ולענ"ד מפסוק עצמו אין אנחנו יכולים ללמוד כלל וגם מטעמי המצות כמ"ש כ"פ והרבה ענינים מובא בחולין דצריך שיהי' שלו ומפלפל הש"ס לענין שותפות וזה אינו מובא כלל וכל הדברים שאין אנחנו יודעים ממקבלי התורה בעלי הש"ס אין אנחנו יכולים לפסוק רק מצד הסברא אפשר לומר דא"י בשותפות דא"כ יכולים כל דור ודור שיהיו כל ישראל יוצאים בס"ת אחת אך אפשר אין ה"נ אף על פי דא"א ללמוד מס"ת אחת וכתיב ולמדה אין אנו יכולים ללמוד מעצמינו עיין בר"מ פ"ג מה' מלכים שכתב דמניחו בבית גנזיו על ס"ת שחייב בהדיוטות ע"ש נראה דיוצא המצוה בכ"ע. וגם רציתי לומר לפי דברי הר"נ בנדרים דבדבר שאין בו דין חלוקה כל א' בשעה שמשתמש בו יש לו קנין הגוף ע' בפ' ר"א ומובא בח"ז כ"פ אם כן ספר אין בו דין חלוקה וכל אחד בשעה שלומד בו הוי שלו אם כן השני מבטל בשעה זו ממ"ע דהוי כמכרו בשעה זו אך יכולים לצאת בלא לימוד כלל שיניחם בבית גנזיו כמ"ש ע"כ אין ללמוד בעצמינו מפסוק רק נוכל לפלפל בדבר הנוהג בכל המצות כגון מהב"ע וכדומה ובאתי רק לעורר: