ואכילת הפסח מצוה בפ"ע ואינו תלוי במצה ומרור עיין ר"מ פ"א מהק"פ ואפילו אין לו מצה ומרור יוצא ידי אכ"פ לבד ומכל מקום לכתחלה אי מצוה לכרוך הפסח עם מצה ומרור לאכלם ביחד ע' פסחים קט"ו דהלל הי' כורכן ביחד ופירש"י ורשב"ם דהי' פסח מצה ומרור וע"ש דאף לרבנן מותר לכרוך אלא דאין חיוב בדבר וע"ש בתו' ומלחמות ה' ויבואר במק"א על כל פנים מבואר שם השתא דלא איתמר הלכתא כהלל ולא כרבנן ע"ש חיישי' גם לד' הילל אם כן לפ"ז צריכין לכרוך פסח מצה ומרור אבל הר"מ פ"ח מהחו"מ ה"ו כ' ואח"כ כורך מצה ומרור וכו' ואחר וכו' מברך על אכה"פ ע"ש דמיירי בזמן המקדש ומכל מקום לא כ' אלא כורך מצה ומרור ולא כ' דכורך הפסח נמי ואדרבא מבואר בדבריו דהפסח אוכל אח"כ ע"ש ובהשגות הראב"ד ולחם משנה שכתב דכוונת הראב"ד להשיג זה אמאי לא כ' הר"מ כורך הפסח נמי על כל פנים אם כורך הפסח ג"כ אף אם אינו צריך מכל מקום יצא כמבואר שם בש"ס הטעם דמצות אין מבטלין זא"ז אבל אם אוכל דבר הרשות או אפילו מצוה דרבנן עם מצוה דאורייתא אתי דבר הרשות או דרבנן דנחשב רשות לגבי מצוה דאורייתא ומבטל למצוה דאוריית' וא"י ידי מצוה ע"ש בש"ס וזבחים ע"ח.
מנחת חינוך · סימן ו׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.