מנחת חינוך · סימן ו׳, ל״ב

ולענין אם אכל מרור טבל או מע"ש עש"ס ור"מ ואין דרכי להאריך בדברים המפורסמים והאריכו הראשונים והאחרונים אך לא אמנע לכתוב פרפרת אחת על קו' תוס' סוכה ל' דל"ל למעוטי דא"י במצה של טבל תפ"ל דהוי מהב"ע דקאכל איסורא ונפק י"ח מצה ולפמש"ל ל"ק דאם אכל מצוה ודבר הרשות מב"מ ודאי הרשות מבטל למצוה וא"י ידי המצוה ולפי זה אם אוכל מצה כשרה וכזית מצה מבציקות של עכו"ם דרך משל א"י כלל דהרשות מבטל המצוה ומכל מקום זה פשוט דאם אוכל ב' זתים מצה כשרה יצא ול"ש לומר דרשות מבטל המצוה ויותר מכדי כזית הוי רשות ז"א דהא איזה טעם שטועם בזה יוצא ולא הוי רשות וז"פ והנה התוס' כ' שם דל"ה מהב"ע אלא אם כן יוצא המצוה ע"י עבירה ובלולב של אשרה דאין עבירה מסייע למצוה ל"ה מהב"ע ולפי זה אם אוכל כזית מצה כשרה ואכל בב"א עוד זית מצה גזולה אם נאמר מחמת מהב"ע באמת בלא העבירה אף אם לא הי' אוכל הכזית טבל או גזל יי"ח בכזית הכשר שאכל אם כן ל"ה מהב"ע והוי כאוכל שני זתים מצה כשרה אבל עתה שהתורה פסלה הכזית טבל אם כן הכזית טבל ה"ל רשות ומבטל הכזית חובה ולא יצא כלל ע"כ כתבה התורה לפסול ונ"מ דלא יצא כלל אף שאכל כזית כשר ג"כ כנלע"ד אף שהוא דרך פלפול לא מנעתי לכתבו.