וכל (זה) דיני ביטול א' לחבירו דוקא בלעסו אבל אם בלע מצוה ודבר הרשות אין דבר הרשות מבטל המצוה עש"ס פסחים בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא בלע מצה ומרור כאחד ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא ועבתו"ס דקט"ו ע"ב ד"ה ידי וא"ת כיון דידי מרור ל"י אם כן הדר הו"ל מרור רשות ולמה לא יבטל המצה ג"כ דדבר הרשות מבטל כמבואר שם דבזה"ז לא יכרוך ותי' דל"ש ביטול א' לחבירו אלא בלעיסה דאז מבטל טעם אחד את חבירו אבל בבלע ל"ש זה ע"ש וכ"כ הר"נ שם. ואפ"ל דע"כ לא כ' התו' והר"נ כן אלא במצה ומרור דהוי מבשא"מ וא"מ זא"ז רק מחמת חוזק המרירות כמש"ל אם כן בבלע ולא לעסו ל"ש חוזק המרירות והחוש יעיד ע"ז אם כן אינו מבטל טעם המצה בבלע אבל מין במינו או למ"ד נ"ט ברוב לאו דאורייתא אפשר דגם בבלע בשעת הבליעה מבטל טעם א' לחבירו כי בודאי אף בבלע מרגיש טעם דאל"ה בודאי הו"ל שלא כד"א אע"כ מרגיש טעם אם כן מבטל טעם א' לחבירו רק במבשא"מ דכתבנו דהטעם דחוזק המרירות מבטל ל"ש בבלע כי בבלע אין חוזק המרירות כנלע"ד.
מנחת חינוך · סימן ו׳, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.