מנחת חינוך · סימן ו׳, א׳

לאכול וכו' דיני המצוה וכו'. מצוה זו הוא למנין הרהמ"ח ראשונה במצות עשה של אכילה והדינים מבוארים בר"מ פ"ח מהק"פ וקצת בפ"ח מה' חו"מ. והנה החיוב לאכול כזית ובכזית יי"ח כמו בכה"ת גבי מצה ע' פסחים ובכ"מ אין מספר ואם אוכל הכזית שלא כד"א עמ"ל פ"ה מה' יסה"ת נסתפק במצות עשה אי יוצא שלא כד"א ובאחרונים האריכו בזה אך ה"נ הדין כן ואם כרך בסיב ובלע לא יצא ע' פ' בתרא דפסחים גבי מצה וה"ה לכל מ"ע ואם בלע כזית פסח ודאי יצא כמו בבלע מצה דיצא ה"ה לכל מ"ע ומה שמבואר ד"ז בש"ס ור"מ וש"ע גבי מצה היינו משום דבעי להשמיענו דבלע מרור לא יצא דטעם מרור בעינן וכן בלען שניהם כא' ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא אבל כל מ"ע דאכילה שוים בד"ז. והנה מבואר בר"מ פי"ד מהמ"א גבי איסורים דמה שבין השינים אינו מצטרף לכזית ובין החניכים מצטרף דהנאת גרונו סגי וכן אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכל עוד ח"ז או אפילו אותו ח"ז שהקיאו חזר ואכלו (אם לא נמאס מאוכל אדם ע' פגה"נ ובתו' יומא) חייב מלקות גבי איסורים ודינים אלו בחולין ספגה"נ. נ"ל ברור דאף דמבוארים דינים אלו גבי ל"ת מכל מקום במצות עשה דאכילה ג"כ הדין כן כמו במ"ש תורה לא תאכל הוי זה בכלל אכילה ה"ה גבי מ"ע דכתיב תאכל הוי נמי בכלל אכילה אם אכלן בדרכים הנ"ל ואף דהמ"ל לענין שלא כד"א מסתפק בזה אי מ"ע שוה לל"ת וכן שם פי"ד גבי כרכן בסיב מסתפק כיון דאינו נזכר אלא גבי מצה דהיא מ"ע והיאך הדין לענין ל"ת מכל מקום כבר האריכו האחרונים דהם שוים לדינא אם כן לכל הדינים הנ"ל הם שוים כנ"ל.