מנחת חינוך · סימן תקצ״ו, ב׳

ומבואר בש"ס דמעילה ובר"מ פ"ח מה' מעילה דפרה החורשת בכרשיני הקדש חוסם את פיה ובגמרא אמרינן דכתיב לא תחסום שור בדישו דישו שלך ולא של הקדש אם כן ל"ד הקדש אלא אפילו דש בתבואה שגזל אינו עובר על הלאו הזה דאינו שלו ומ"ל גזל הקדש או גזל הדיוט והר"מ שם כ' דישו דיש הראוי לו ונראה דהוא הוא כיון דאינו שלו אם כן ה"ה בגזל כ"נ. והדשות בתרומה דאורייתא מבואר בש"ס דאינה אוכלת ומותר לחסום ועיין ברש"י והתוס' כתבו דכתיב דישו ובעינן דיש הראוי לו ופרה של ישראל אסורה בתרומה אפילו שכרה כהן וגם פרה של כהן אסורה בתבואה רק בכרשינין. והר"מ כתב פרה של ישראל שהיה הכהן דש בה נראה דכהן עובד בפרתו בתבואה אף בחטים וכדומה דאינן כרשינין אך הר"מ אינו מביא ד"ז דבהמת כהן לא יאכילנה תרומה תבואה ע' בפ"ו מה' תרומות נראה דמותר להאכילה תבואה ג"כ ע"ש במנ"ל שמביא דד"ז הוא בת"כ והאיך יחלוק הר"מ על הת"כ ואין כאן מקומו. ועיין בר"מ פ"ג מה' מעשר דטבל מותר להאכיל לבהמה עראי אם כן אפשר אסור לחסום בעושה בטבל ואפשר דהוי זה אכילת קבע וצ"ע. וכן הדשות במעשר שני אינם אוכלים דאינו ראוי ומבואר בר"מ מהש"ס דגדולי תרומה וכן מע"ש ות"מ של דמאי עובר משום בל תחסום ועיין ברש"י כיון דלאו תרומה דאורייתא הוא וכו' נראה דלאו דוקא אלו שחשבם הר"מ ה"ה בנזרע בעציץ שאינו נקוב או תרומת ירק לדעת הר"מ או לדעת התוס' כל שהוא חוץ דגן תו"י והרבה דברים שהם מדרבנן אם כן היה יכול הגמרא לתרץ כאן בתרומה דאורייתא כאן בתרומה דרבנן. ונ"ל דוקא בדמאי שהוא איסור קל דרבנן דרוב ע"ה מעשרין וגדולי תרומה דאין בו רק איסור לזרים ונאכל בידים טמאות וטבו"י אוכל עיין בר"מ פי"א מה' תרומות עוברים משום ב"ת אבל שאר תרומות ומעשרות שהן מדרבנן כגון בעציץ שאינו נקוב ואפילו ירקות מכל מקום כל דתקון רבנן וכו' וכיון דמדרבנן הוי תרומה או מעשר הו"ל דיש שאינו ראוי לו והרבה מצינו כיון דמדרבנן לא חזי אינו עובר מן התורה דעל ידי דרבנן נפקע ד"ת ועיין במנ"ל פ"ז מהלכות תרומות והדברים ארוכים ועתיקים אין כאן מקומו ובאתי רק לעורר. ומבואר בגמרא דהדשות בתרומה ובמעשרות דאינה אוכלת וחוסמין אותה אבל מפני מראית עין מביא ביל מאותו המין (ביל היינו כמלוא אגרוף) ותולה לה בטרסקל שבפיה רשב"י אומר מביא כרשינין ותולה לה שהכרשינין יפות לה מן הכל. אח"ז אבעיא בגמ' אוכלת ומתרזת מהו משום דמעלי לה והא לא מעלי דחזיא ומצטערה או דלמא וכו' והא נמי חזיא ומצטערה אמר ר"ש תניתוה רשב"י אומר מביא כרשינין ותולה בה וכו' ש"מ דמעלי לה הוא ש"מ. וראיתי בס' ש"מ שכ' בשם הראשונים דשמעינין מהכא שכל שתלה בבהמה שיעור אכילתה היינו ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור ליכא משום לא תחסום ומש"ה סגי לה באגרוף משום מראית עין וכו' והיינו דקשיא להו מאי מהני שתולה לה טרסקל דעי"ז אינה אוכלת מה שעושית אכתי איכא מ"ע ע"כ שכל שתולה לה שיעור אכילתה אף על פי שעי"ז נחסמת ונמנעת לאכול ממה שהיא עושה לית לן בה אך בתו"מ דמן הדין אינה אוכלת רק משום מ"ע נותן לו רק כמלוא אגרוף ובין רב למעט ליכא משום מ"ע. והנה הת"ק סובר דמאותו המין דוקא דצריכה לאכול ממין שהוא ורשב"י סובר דנותן לה כרשינין וכו' היינו דסובר דמה"ת אם נותן לה ממה דמעלה ש"ד אם כן תולה לה ג"כ אגרוף כרשינין אבל במקום שאוכלת מן הדין לת"ק תולה לה מאותו המין שיעור אכילתה ולא הוי חסימה ולרשב"י תולה לה כרשינין ופשוט דלרשב"י אם תולה לה מאותו המין ג"כ אינו עובר רק סובר דכרשינין ג"כ תולה אף שאינו מאותו המין כיון דמעלה והתורה הקפידה על דמעלה לה. והנה באבעיא דאוכלת ומזיק לה פשטינן מרשב"י דהוא סובר דתולה כרשינין ולא הוי מ"ע ע"כ בתולה לה כרשינין כשיעור ש"ד מן התורה אף דאינו מאותו המין דהתורה הקפידה על דבר שמעלה לה. אך קשה היכי פשטינן מרשב"י הא הת"ק פליג וסובר דוקא מאותו המין ע"כ משום דחזיא ומצטערה והש"מ הקשה קושיא זו ותירץ דרשב"י לא פליג דלפרושי דברי הת"ק קאתי אף דמין אחר לא יתלה מכל מקום כרשינין תולין משום דמעלה והת"ק ג"כ ס"ל כן וכ"כ התוס' דרבנן לא פליגי ארשב"י ע"ש. והנה הר"מ אינו מביא ד"ז דאם תולה לה שיעור אכילתה מאותו המין דאינו עובר על ב"ת אך ממילא מוכרח דס"ל כן כי כ' גבי הדשות בתו"מ מביא מעט מאותו המין ותולה וכו' והא מכל מקום נחסמת ואיכא מ"ע וע"כ אם תולה טרסקל מאותו המין שיעור אכילה לית בה משום חסימה. אך זה צ"ע דכתב מאותו המין ולא כתב או כרשינין נראה דס"ל דת"ק ורשב"י פליגי דת"ק ס"ל דוקא מאותו המין ולפי זה פסק דאם אוכלת ומזיק לה מותר למנעה שלא הקפידה תורה אלא על הנאתה וכו' היינו כמו דאיפשטא האבעיא מרשב"י והאיך נפשוט מרשב"י כיון דהלכתא כת"ק אם כן אדרבה משום דחזיא וכו' וצ"ע כעת. ומבואר בר"מ דפרות המרכסות היינו עוברים על התבואה כדי לקצר דרכם למקום אחר אינו עובר משום ב"ת והראב"ד פי' כפרש"י תבואה שנשרה וכו' ומובא בש"ע שני הפירושים והר"מ סותם אבל מפני מ"ע אם היו דשות בתו"מ מביא מעט וכו' מבואר דפרות המרכסות א"צ לתלות דלית בזה משום מ"ע. ועיין במנ"ל שכ' דמיירי דדשות בתבואה זו ג"כ אלא שאין כוונתו לדוש דאי מהלכת לחוד זה פשוט דאינה אוכלת וכו' ולדבריו למה לא יתלה משום מ"ע. שוב ראיתי בש"מ שפי' בפשיטות דאינן דשות ע"כ אינה אוכלת דאינה עושה לא כהמנ"ל ע' בסמ"ע. ובעיקר הדין אם אין מתכוין לדוש תלוי בדין דבר שא"מ ופ"ר ודינו ככל איסורי תורה וז"פ. עוד ראיתי בש"מ בשם הריטב"א הא דמבואר בגמרא דבדמאי ובגדולי תרומ' עוברים על ב"ת מכל מקום אסור להניחה לאכול אפילו בדברים הללו שהם מדרבנן רק צריך לתלות בהם טרסקל כדי שיעור אכילה כדי ד"ק או ג' והחילוק בתרומה דאורייתא אינו עובר כלל רק משום מ"ע סגי בביל אבל כאן דעובר צריך להאכילה כמו אם דשה בחולין ד"ק כו' אבל אסור להניחה לאכול רק יתלה לה כשיעור וממילא אינו חסימה כנ"ל. ומדברי הר"מ לא משמע כן. עוד מביא בש"מ שיטת בעל הערוך דלא תחסום שור בדישו דוקא דיש עובר בלאו אבל במחובר ושאר דברים בתלוש אינו בלאו רק ילפינן מפועל דמקשינן חוסם לנחסם ונחסם לחוסם ועובר בעשה אם אינו מניחה לאכול כמו פועל אבל בלאו אינו עובר רק בדיש בלבד ואין ספר הערוך בידי לעיין בו. ומבואר בר"מ וש"ע דאוכלת ממשאוי שעל גבה וכו' ועיין בהה"מ שמביא דנראה מהר"מ שהוא מן התורה ויש סוברים שהוא רק מדרבנן ע"ש: