מנחת חינוך · סימן תקצ״ו, א׳

שלא נמנע הבהמה מלאכול ממה שתעבוד וכו'. מבואר בר"מ פי"ג מה' שכירות ובטוש"ע חוה"מ סי' של"ח והדינים כ"ה. העושה מלאכה בבהמה אחד בהמה טהורה או טמאה או חי' ומבואר בש"ס דב"ק דף נ"ד דה"ה עוף ועיין בב"מ דף צ"א ע"ב דש באווזין ותרנגולים כו' ועיין בתוס' אסור למנוע לאכול בשעת מלאכת' מן המלאכה שהם עושים (והתוס') [והמונע] אותה שלא לאכול לוקין משום לאו הזה לא תחסום שור בדישו ול"ד שור דילפינן משבת דכל בהמות וחיות ועופות בכלל לאו הזה וצ"ע על הר"מ והרהמ"ח והטור והש"ע דהשמיטו עוף דברור הוא דבעוף עובר גם כן ע' בב"ק וכאן בב"מ גבי דש באווזין וכו' לפי פסק הלכה כת"ק גם עוף בכלל זה ע' בתוס' ועי' בסוגיא דב"ק שם מבואר דחי' הים אינו בד"ז ודוקא גבי כלאים מרבינן ע"ש בתו' בד"ה אתי' וכו'. ואין הלאו דוקא על החוסם בשעת מלאכה אלא אפילו חסמה קודם ופשוט דה"ה אפילו אחר חסמה והוא עשה בה מלאכה העושה חייב דהלאו הוא לא תדוש בחסימה והעושה מלאכה בנחסם עובר על לאו הזה ולוקין כן מבואר בש"ס ופוסקים. ואין חילוק בין הבהמה שלו או אפילו הבהמה של עכו"ם ושכר אותה עובר על לאו הזה אם דש בחסימה ופשוט דאין חילוק בין שכר או גזל בהמה או בהמת הפקר בכ"ע אם חסם לוקה ואין הלאו הזה רק אם עושה בגידולי קרקע אבל בדבר שאינו גדולי קרקע מותר לחסמה ובגדולי קרקע אסור לחסום הן שהיא עושה במחובר או בתלוש וילפינן בגמ' זה ודישו ל"ד. המעיין בגמ' כאן בב"מ בסוגיא דף צ"א נראה דמקשינן חוסם לנחסם ונחסם לחוסם וכמה דברים ילפינן מדישו דכתיב כאן לדין פועל אם כן כאן הדין כמו פועל שכתבנו לעיל דבמחובר אינו עובר רק בשעת גמר מלאכה ובתלוש דוקא קודם שנגמר למעשר ולחלה ועי' ברש"י ובתוס' גבי פרות המרכסות שפרש"י דמותר לחסום דנגמרה מלאכתו למעשר והרמ"א מביא ד"ז בש"ע אף דהר"מ יש לו פי' אחר בד"ז דפרות המרכסות כמבואר לקמן בס"ד אך בדבר הזה לא נוכל לחלק דמבואר בש"ס דדמי לפועל ואדרבא פועל ילפינן מכאן מדישו אם כן הן במחובר הן בתלוש אין עובר בחסימה רק כמו פועל במחובר בשעת גמר ובתלוש קודם שנגמר למעשר ולחלה כמו שביארתי הדינים גבי פועל ע' לעיל וצ"ע על הר"מ והרהמ"ח והש"ע שסתמו ד"ז ולא כתבו בפי' אבל האמת כ"ה. ופשוט היכי דל"ש מעשר כגון מאכל בהמה אוכלת בתלוש תמיד דל"ש נגמר מלאכתו למעשר ולחלה. ואמרינן כאן בב"מ דף צ"א ע"ב דאי אמרינן גבי פועל דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר שור במחובר היכי אוכל ופרש"י הא דמרבינן שור במחובר הא א"א לאכול בגפן זה שהוא עושה (כמ"ש לעיל דדמי לפועל דמותר למנעו מגפן אחר). ועי' ברש"י הטעם ומתרצינן בשרכא היינו זמורה ארוכה דיכול לאכול ממה שהוא עושה ועיין בתוס' שפירשו הקושיא היינו דדש במחובר וכל קלח הוי בפ"ע והאיך אוכל בקלח אחר ומתרצינן בשרכא היינו שיכול לאכול אותן השיבולות שהוא דש והר"מ בפ' י"ב כאן פוסק גבי פועל דלא יאכל בגפן אחר עי' בלחם משנה אם כן איך סתם כאן דשור אוכל במחובר ולא כ' בשרכא וגם גוף הדין לא כ' דאינו אוכל בגפן אחר גבי שור ג"כ וצ"ל דסמך אדלעיל דאין השור אוכל רק כמו הפועל וא"צ לפרש. ומכל מקום דבגוף הדין דאינו אוכל רק כמו פועל סתם מאד כמ"ש לעיל. והנה לעיל גבי פועל דאינו אוכל בגפן אחר סוברים הרבה דהוא אבעיא דלא איפשטא אם כן אסור הפועל לאכול אך אם אכל ל"מ מיניה. ע' בטור וש"ע ודברי הלחם משנה שם צ"ע דכ' כיון דמפקינן לעולם נראה דס"ל להר"מ דאינו אוכל דכך איפשטא ואח"ז מקשה למה לא כ' הר"מ דאי אכל ל"מ מיניה הא לדבריו ס"ל להר"מ דאיפשטא ומפקינן מיניה וצריך עיון גדול. על כל פנים הפועל אסור לאכול דהו"ל ספק גזל וגם הבע"ב אסור למנוע אותו כי הוא ג"כ ספק תורה אצלו אך כאן מספק אסור לחסום אותה דהו"ל סד"א ואם שכר בהמה אסור לחסום משום ספק אך אם חסמה אינו משלם ד"ק לפרה דיבואר לקמן בס"ד כי ספק ממון לקולא וז"פ.