מנחת חינוך · סימן תקפ״ד, ב׳

והנה איזה נקרא נגע לעבור עליו אם קוצץ מצד הסברא נגע מארבעה מראות או בבגד או בביתו הראוי להסגר ואף לאחר הפיטור דהיינו פרחה בכולו מכל מקום אם בתחלה מסגירין עליו עיין בר"מ בפרקים הקודמים אם כן הו"ל עליו שם נגע אבל אם הוא פחות מארבעה מראות או נגע פחות מגריס דאין מסגירין עליהם נראה דאין שם נגע על זה כלל ואינו עובר כלל כי אינו נגע כלל. אך במס' שבת דף קל"ב מבואר שם דאף נגעים טהורים עוברים בלאו אם קוצץ ופרש"י כגון בוהק ופרחה בכולה ובכולהו איתרבי לאיסור קציצה בספרי וכו' מבואר דאף בוהק דאינו מד"מ נגעים כלל ואין מסגירין עליו מכל מקום שם נגע עליו ועובר וצ"ע מנ"ל ואין סברא כלל דמה"ת יהי' שם נגע כלל ע"ז. ורש"י מביא דמבואר בספרי אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה וכו' ונגעים טהורים דינם כמו עד שלא נזקק לטומאה ועיין במנ"ל שכ' דעד שלא נזקק לטומאה שאני ואינו ראיה לזה והוא ז"ל כ' דסיים הספרי לאחר הפיטור מנין ת"ל וכו' ומזה יצא לרש"י ובספרי שבידינו לא נזכר כלל אחר הפיטור וכו' אלא כמו שמביא רש"י (נ"ל) ע' בספרי ותראה והוא ז"ל הקשה ג"כ על רש"י דאפשר שאין אזהרה רק על ד"מ נגעים אבל לא בוהק שאינו ממראות נגעים כלל וזה שהר"מ לא הזכיר כלל בהק שיהי' עובר ע"ז וגם התוס' בשבועות דף ד' ד"ה בקוצץ מובא במנ"ל ג"כ כתבו דההיא דשבת דנגעים טהורים מיירי בד"מ וטהורים כגון בעמד בעיניו בזה ובזה או כהה וקרי ליה טהורים למי שאין מוחלט וכו' אבל בוהק מנלן. והנה המנ"ל כתב דהתוס' חולקים על רש"י ובאמת תמוהים דברי רש"י כקושית התוס' דמבואר להדיא מראות נגעים שתים שהן ארבעה ואמרינן לקוצץ בהרתו מבואר דדוקא באלו ד"מ ולא יותר וע"כ צ"ל דנגעים טהורים ג"כ באותם ד"מ ואיך יחלוק רש"י על גמרא מפורשת. אך ל"ק דשם לפי הס"ד דמוקמי כר"י ולענין מלקות ע"כ צ"ל לענין קציצה ואינו רק בד"מ אך לפי המסקנא דמוקמי' לענין קרבן קאי שתים שהן ארבעה לענין קרבן ולא לענין קוצץ וקוצץ עובר אפילו בבוהק ואין כאן קו' גדולה על רש"י. ומכל מקום צ"ע מנלן מאי סברא הוא זו. ודע מ"ש התוס' שהבאנו לעיל דעמד בעיניו או כהה היינו ממראה למראה מד"מ אבל אם כהה למטה מד"מ הו"ל בוהק עיין בר"מ פ"א כאן וז"פ. ומבואר בבכורות דף מ"ה ע"ב דמנה מומין שבאדם מבואר במשנה בעלי נגעים טהורים ופרש"י כגון ספחת דאי נגעים טמאים לא איצטריך למימר דאפילו על הכניסה בעזרה חייב וע' לעיל בפ' אמור במצוה שדקדקנו מנ"ל לרש"י דלמא מיירי בנגעים גמורים רק כ"ז שלא נזקק לכהן הוא טהור ואשמועינין דהוי מום אבל עם דברי רש"י דכאן ניחא דקודם שנזקק לכהן שהוא טהור מזה מוכח דכל הנגעים אף בהק הוי נגע אם כן שם כוונת רש"י דנגעים טמאים היינו לאחר הטומאה א"צ למימר רק אשמועינן בנגעים טהורים היינו קודם שנזקק אם כן ה"ה ספחת ובהק כי אין חילוק כלל. והנה המנ"ל כתב דהר"מ לא הזכיר בהק והיינו דלא כתב רק נגע היינו ממראות נגעים דהו"ל להזכיר חידוש זה אלא דלא ס"ל נגעים טהורים שמבואר בשבת היינו לאחר הפיטור כגון דעמד בעיניו וכו' כמ"ש התוס' וראיתי בר"מ פ"ח מה' ביאת מקדש הט"ו שמנה המומים באדם כ' בעלי נגעים טהורים שנשתנה העור מחמת עצמו כמו הבהק וכו' ראינו דהר"מ פי' ג"כ נגעים טהורים היינו בהק דהיה יכול לפרש נגעים טהורים כ"ז שהם טהורים או שלא נזקק או פרחה בכולה ע"כ בלשון נגעים טהורים נשמע בוהק אם כן כאן נמי דמבואר בש"ס נגעים טהורים בהק בכלל ולמה לא מביא כאן בהק מ"ש מהתם. ע"כ נראה דגם הר"מ ס"ל כן ונכלל ג"כ כמו בנגעים קודם שנזקק או אחר הפיטור ה"ה נמי בהק אך זה אין סברא כלל דאם יהיה באדם איזה צרעת יהי' בכלל נגע דרק אותם המוזכרים בתורה כגון בהק אך דהתורה התירה וטיהרה נגע כזו או ספחת כמו שפרש"י אבל דברים שאין מוזכרים כלל ל"ש לאמר דהוי נגע כ"נ. ומ"ש הר"מ בהלכות או כגון צרבת המכוה צ"ע קצת דנראה דאיכא בהרת אם כן עומדת להסגיר ע' ותבין ובאתי רק לעורר. גם לא ידענו אם בבתים ובגדים שייך ג"כ נגעים טהורים ולפמ"ש אפשר דרק בוהק דמפורש בתורה ואיש וכו' טהור היינו דהתורה טיהרה אותו אבל הוא בכלל נגע אבל דבר אחר עיין בר"מ פ"א ה' ו' הוי בכלל צמחים ולא איקרי נגע כלל וגם מה שפרש"י בבכורות כגון ספחת איני מבין דמבואר בשבועות דספחת טפילה וכו' אם כן היא בכלל ארבעה מראות וכעת איני מבין היטב ענין זה השי"ת יאיר עיני בתורתו הקדושה. וגם א"י אם נגע פחות משיעור אם הוא בכלל נגע או לאו. ולשון הר"מ כאן התולש או הקוצץ מבשרו וכו' לא נתבאר אם דוקא מבשרו אבל אם מבשר זולתו מאי ועיין במנ"ל שהוכיח דהקוצץ חייב בכ"ע אף מבשר חבירו ומביא דהר"מ בפי' המשנה כתב להדיא כן ע"ש. וע' עוד שחקר אם אחד קוצץ מחבירו דהקוצץ עובר אם גם הנקצץ עובר ודעתו שהוא כמו הלאווים דקרחה ושריטה ששניהם עוברים וא"כ אם שניהם מזידין שניהם לוקין (ובגוונא דהנקצץ מסייע קצת דהוי מעשה) אחד שוגג ואחד מזיד המזיד לוקה והשוגג פטור וע"ש שאין לו ראיה ברורה לזה הדין אם הנקצץ עובר ג"כ ע' בפלפולו הנעים. ומבואר בש"ס דשבת לעשות אבל אתה עושה בסיב שעל כתפו היינו דמותר אם אינו מתכוין לתלוש ומקשה הש"ס ל"ל קרא הא קי"ל דבר שאין מתכוין מותר בכל התורה ואמרינן דהתורה התירה כאן אפילו בפ"ר דאסור בכה"ת ורבינו הר"מ לא ביאר זה בהדיא דפ"ר מותר כאן ועמד בזה המנ"ל. והנה אם קוצץ של חבירו ואחד מתכוין ואחד א"מ בודאי המתכוין חייב ושא"מ פטור דמ"ל בכוונת חבירו וז"פ.