מנחת חינוך · סימן תקפ״ד, א׳

שנמנענו מלקוץ סימני צרעת וכו' וע"ז נאמר השמר בנגע צרעת וכו'. מבואר בר"מ פ"ו מהלכו' ט"צ והדינים בקיצור כ"ה. התולש סימני טומאה כגון שער לבן בין כולו או מקצתו או הכוה את המחי' או כולו או מקצתו או הקוצץ הנגע כולו מבשרו או מן הבגד או מן הבית בין קודם שיבא כהן בין בתוך הסגר או בתוך החלט או אחר הפיטור ה"ז עובר בל"ת שנא' השמר בנגע וכו' אבל אינו לוקה עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו אינו לוקה וכו' כ"ה לשון הר"מ ולשון המשנה פ"ז דנגעים התולש סימני טומאה והכוה את המחי' ה"ז עובר וכו' ודבר זה או הקוצץ הנגע כולו וכו' לא נזכר במשנה וכן הרהמ"ח לא הזכיר רק התולש סימני טומאה או הכוה את המחי' כלשון המשנה והר"מ הוסיף לשון זה שכתב או הקוצץ הנגע וכו' ומה זה. ונ"ל מסידור לשונו שכתב התולש סימני טומאה וכו' או הכוה וכו' או הקוצץ הנגע עובר בל"ת וכו' אבל אין לוקין עד שיועילו מעשיו כיצד וכו' דכוונתו כ"ה דאזהרה הוא בתולש סימני טומאה כגון שערות או מחי' וכדומה דהם סי' טומאה או אפילו אם אין בנגע שום סי' טומאה כגון מהמראות שעומדים להסגיר אם יהי' סי' טומאה אבל כעת לית בה שום סי' טומאה רק מראה כגריס שעומד להסגיר או בבתים כשני גריסין ותולש על כל זה עובר בל"ת אבל אין לוקין עד שיהנו מעשיו והיינו בתולש סי' טומאה דאהנו מעשיו כמו שביאר אבל התולש הנגע כ"ז שלא הי' סי' טומאה דלא אהנו מעשיו דהיה טהור קודם ג"כ אין לוקין אך הוא באזהרה. וראיתי במנ"ל בה' א' שכ' ומביא דברי המשנה וכ' דמכל מקום נראה דליכא לאו אלא בתולש סימני טומאה אבל אם לא היה סימני טומאה ותלש הנגע לא הזהיר הכתוב על זה. אלא שקשה ממ"ש רבינו אחר הפיטור כו' ולפענ"ד מבואר זה תיכף בתחלת דבריו דקוצץ היינו בלא סי' טומאה דסי' טומאה כ' בהדיא וכ' או הקוצץ ע"כ דליכא סי' טומאה ומפורש בדבריו דעובר בלאו ומוסיף ג"כ לרווחא אחר הפיטור דאין בו סי' טומאה. הכלל ס"ל להר"מ דכל העושה בנגע איזה דבר הן בסי' טומאה או בלא סי' טומאה אסור ליגע בה ועובר בלאו רק אין לוקין רק באהני מעשיו כגון שקצץ סי' טומאה דטיהר עצמו אבל לא הועילו מעשיו אין לוקין רק עובר בלאו בכ"ע. אך דקדוק זה שדקדק הר"מ דגבי ס"ט כ' או כולו או מקצתו מבואר דאפילו מקצת ס"ט עובר בלאו אף שלא אהני מעשיו כמ"ש ובקוצץ כ' או הקוצץ הנגע כולו מעל בשרו נראה דבנגע באין בו ס"ט אינו עובר במקצת רק בכולו וא"י לחלק ואפשר דידוע דדרכו של רבינו שלא לחדש דבר רק נמשך אחר המבואר בש"ס ובברייתות אם לא שכ' בפי' יראה לי. והנה ראיתי כאן בספרי פרשה רע"ד וז"ל הספרי השמר ל"ת בנגע זה שער לבן הצרעת זה מחי' וכו' אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל וכו' ואינו מבואר כאן הלימוד רק סי' טומאה וע"ז אמרה הברייתא מנין אף מקצתו וכו' ע"כ פוסק הר"מ כאן בס"ט עובר במקצת ג"כ אך קציצת בהרת לחוד אינו מוזכר בספרי כמו במשנתינו אך כמה פעמים מבואר בש"ס הקוצץ בהרתו עובר בל"ת מבואר דסתם בהרת ג"כ וגם בש"ס מבואר בשבת קל"א ע"ב דעל נגעים טהורים ג"כ עובר בל"ת ועיין ברש"י ויבואר לקמן בס"ד דגם בוהק בכלל ולא נזכר סי' טומאה כלל ע"כ עובר בקוצץ בהרתו ג"כ דהי' מקובל אצל חכמינו זכרונם לברכה אך לא מצא לימוד על מקצתו כמו ס"ט דמבואר בספרי לימוד וגם בתוספתא מבואר התולש ס"ט בין כול' או מקצת' מבואר גבי ס"ט בפי' או מקצתו ע"כ פוסק הר"מ כן דס"ט אפילו מקצת' ובקוצץ בהרתו דמבואר בש"ס פוסק בכולו כי אין לימוד ע"ז כ"נ ומכל מקום צ"ע. והנה לפמ"ש שיש חילוק בין תולש ס"ט לתולש נגע נ"ל דתולש ס"ט אינו רק אם יש שני שערות או יותר או מחי' יותר מכעדשה או בשאר נגעים דיש ס"ט אך יש הרבה יותר מהצריך הו"ל תולש ס"ט כמו שצייר הר"מ בשני שערות ותלש אחד הו"ל הועילו מעשיו ולוקין ובשלשה ותלש אחד אין לוקין כי לא הועילו מעשיו ומכל מקום עובר בל"ת כי איתרבי מקצת ג"כ אבל אם לא הי' רק שער אחד לבן או מחי' פחות מכעדשה זה לא הוי ס"ט כלל והו"ל כהנגע עצמו כמ"ש כי אינו ס"ט כלל כנ"ב. והנה אם תולש הנגע בלא ס"ט נראה דהו"ל לא הועילו מעשיו דקודם הי' טהור ועכשיו הוא טהור ועיין בלשון הר"מ שהתחיל וכלל תולש ס"ט ובקוצץ נגע וכו' וכ' עובר בל"ת אבל אין לוקין עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו וכו' כיצד וכו' נראה דבכ"ע שלא הועילו מעשיו אין לוקין. ועיין במנ"ל שנסתפק לאחר הפיטור כיון דלא הועילו מעשיו אינו לוקה א"ד וכו' אפשר דלוקין ומסידור לשון הר"מ נראה דכולל וכ' ואין וכו' דבכ"ע דלא הועילו מעשיו אין לוקין אך מלשון הש"ס כ"פ דקוצץ בהרתו לוקין וכבר כתבנו דנראה דאיירי אף בלא ס"ט ומכל מקום לוקין אם כן בכה"ג אף בלא הועילו מעשיו לוקין וכן אחר הפיטור כספק של המנ"ל דאפשר לחלק בתולש אחד משלשה שערות וד"ז צ"ע.