מנחת חינוך · סימן תקע״ה, ו׳

ומבואר בגמ' דר"ה בסוגיא זו אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בל"ר וכו' עובר בב"ת ומפלפל הש"ס האיך משכחת לה שנה בל"ר ומבואר שם דמשכחת לה דעצרת פעמים ה' וכו' ומאן תנא דפליג אחרים דסברי אין בין ר"ה וכו' אלא ד' ימים וכו'. והנה הר"מ אינו פוסק כאחרים ע' בפ"ח מה' קידוש החודש ובפ"א מה' חו"מ אם כן משכחת לה שנה בל"ר וגם משכחת לה בחלה ברגלים עוברים בשנה עי' בתוס' שהי' הש"ס יכול לתרץ זה. והנה הר"מ כאן בפי"ד מהלכות מעה"ק כתב עברו ג"ר כו' ולא הביא ד"ז דשנה בל"ר עוברים ג"כ. ובפ"א מה' בכורות כתב הבכור נאכל בתוך שנתו וכו' שנא' לפני וכו' ואח"ז כ' ואיחר הבכור לאחר שנתו אף על פי שעבר על ל"ת וכו' מביא דעובר על שנה ונראה מדבריו דבכור דוקא עוברים על שנה ובאמת בש"ס מבואר אחד בכור ואחד כל הקדשים עוברים בשנה בל"ר וקצ"ע דאינו מביא זה כאן וגם מדבריו מבואר דמשכחת לה שנה בל"ר. וראיתי להרב בעל המחבר ברכת הזבח בסוף ערכין בחידושיו על הר"מ דהקשה על הר"מ איך כתב שנה הא ל"מ שנה בל"ר דקיימא לן כאחרים ודבריו תמוהים אדרבא אין הלכה כאחרים עיין בר"מ בה' קדה"ח וע"ש שכ' דדעת הר"מ דאינו עובר בבכור בג"ר רק בשנה וצ"ע. ודעת בעה"מ במס' ר"ה דלפני וכו' [דהא] דילפינן שנה בל"ר אינו לאו רק עשה ואין כן דעת הר"מ כאן בה' בכור דכ' להדיא דעובר בל"ת ע"ש. וכבר כתבתי לעיל בשם בעל ספר טר"א דעל קדשי בדה"ב אינו עובר בשנה בל"ר דדומיא דבכור בעינן ע"ש ולאחר ג"ר עוברים בכל יום בב"ת וכן מבואר בר"ה ובר"מ כאן ועיין בבעה"מ דדעתו דדבר העובר בג"ר עובר אחר ג"ר בכל יום בב"ת אבל אלו דשנה בל"ר אינו עובר בכל יום אחר השנה רק בכל שנה ושנה עובר ע"ש. והנה ברגל אחד דעובר בעשה היינו אם בא לירושלים דכתיב ובאת וכו' אבל אם לא בא לירושלים אפילו במזיד ומכש"כ באונס וכן הפטורים כגון טמא וכדומה אינו עובר בעשה וכן בחלה הקרבן אינו עובר ואם עבר הרגל בין רגל לרגל גם כן אינו עובר בעשה רק ברגל עצמו עי' בס' פ"י שכתב כן ועיין בס' טר"א. ואם היה אונס או חלה הקרבן בכל הג"ר מכל מקום תיכף שעבר האונס חייב בלאו דב"ת כ"כ הפ"י אך התוס' בסוגיא זו כתבו להיפך דאם חלה ברגלים אינו עובר בב"ת ג"כ לאחר ג"ר עי' בדבריהם. ולפי זה נראה דה"ה אם ברגל אחד חלה או שלא הי' יכול להביא או שלא בא אפשר דאין רגל זה מצטרף לג"ר ובעינן ג"ר שבכל רגל יהיה ראוי ולפי זה בתודה דא"י להביא בפסח אם הקדיש קודם פסח דא"מ בפסח אינו עובר אחר חג הסוכות דאינו אלא ב"ר ואח"כ בפסח ג"כ א"י להביא ואינו עובר אלא אחר חג השבועות דודאי אף בסירוגין עובר בב"ת. אך עי' בסוגי' דבר זה מבואר בין לת"ק דלא בעינן כסדרן ובין לר"ש דבעינן כסדרן גבי תודה אף דא"י להביא בפסח מכל מקום מצטרף רגל זה לעבור על ב"ת ע"ש כי קצרתי וצ"ע דסברת התוס' דוקא אם בכל הרגלים חלה או נאנס אינו עובר אבל אם רק ברגל אחד או בב' וברגל ג' ראוי להביא עובר בב"ת וצ"ע הרבה בסוגיא זו. והנה מבואר בש"ס בסוגיא זו דכל דאינם חייבים במצות הרגל אף על פי דבא לירושלים מכל מקום אינו חייב בעשה דובאת שמה וכו' ולא בל"ת דב"ת ע"ש גבי נשים כיון דפטורים מראי' וגם משמחה לאביי דס"ל בעלה משמחה פטורים מלאו דב"ת כיון דל"ש ובאת וכו' מבואר אף דבאה מרצונה כיון דא"ח אינה בעשה זו ובל"ת אם כן ה"ה טמא ברגלים כיון דא"ח בשמחה ג"כ אינו עובר כלל בלאו הזה. ומבואר בגמ' איבעיא אם נשים עוברים על ב"ת כיון דליתא בראי' אינם עוברים א"ד הא איתא בשמחה ומסקנא למאן דפסק דנשים חייבות בשמחה עוברים בעשה ולא תעשה הללו אך למאן דס"ל דנשים אינם חייבות בשמחה רק בעלה משמחה א"ח בעשה ולא תעשה ועיין בר"מ פ"א מה' חגיגה דפוסק דנשים חייבות בשמחה ע"כ פוסק כאן דנשים גם כן עוברים בב"ת ועי' בכ"מ מ"ש בדברי הר"מ ודבריו צ"ע וכבר עמד בדבריו בעל הש"א ואין להאריך וכן פסק הרב המחבר כאן ובמצות שמחה בסוף פ' ראה. והנה לשיטת הראב"ד בה' חגיגה דס"ל כאביי דאין הנשים חייבות בשמחה אם כן אין הנשים עוברים בעשה ובלאו דב"ת ועיין בס' טר"א דהאריך דאפילו לשיטת הראב"ד מכל מקום בצדקות וכדומה דעוברים לאלתר ואינו תלוי ברגלים עי' לעיל וכן נזיר שטימא עצמו דעבר על ב"ת כמ"ש לעיל אין חילוק בין אנשים לנשים דג"כ נשים חייבות דאינו תלוי ברגלים ע"ש. וגם כתב דשנה בל"ר דג"כ אינו תלוי ברגלי' לכ"ע נשים עוברים בלאו הזה אך מחלוקת בדבר התלוי בג"ר ע"ש וה"ה לכל הפטורים משמחה דאין חילוק ע"ש והנה ג"ר דעוברים בב"ת בעינן ג"ר שלימים ואם דרך משל הקדיש בתוך הפסח אינו עובר אחר חג הסוכות כיון דלא הוה שלימים ע' בסוגיא ובתוס' שם וכתבו התוס' דתחלת רגל הג' מצטרף לסוף רגל הראשון כגון שהקדיש ביום א' דחוה"מ פסח אף דליכא ג"ר שלימים מכל מקום ביום א' דחוה"מ פסח לשנה הבאה מצטרף לפסח הראשון והו"ל ג"ר שלימים. ואפילו נדר בליל ראשון של הרגל הו"ל רק מקצת הרגל ואינו עובר בג"ר כיון דלא הי' ג"ר שלימים כ"כ התוס' בר"ה בדף ז' ועיין בס' טר"א. וע"ש שכ' דג"ר בעינן משעה לשעה כמ"ש התוס' דאם נדר בלילה הראשונה אינו עולה ובודאי אינו עובר בכניסת לילה של הרגל רק משעה לשעה בעינן וכן ב"ת דשנה אינו עובר רק בשנה משעה לשעה כגון שהקדיש באחד בניסן בחצי היום לא כלתה השנה בתחלת ליל ניסן לשנה הבאה רק בחצי היום של ר"ח ניסן וכן בג"ר משעה לשעה בעינן אף דבכל התורה א"צ משעה לשעה אבל כאן צריכים משעה לשעה דוקא ע"ש שהביא ראיות לזה ומכל מקום אני לך. וצ"ע לענין עשה דובאת וכו' אפשר ג"כ כולו רגל בעינן ואינו עובר אם יצא מקצת הרגל קודם הנדר עי' בסוגיא. שוב ראיתי דמפורש הדבר דבגמ' אמרינן לר"מ דסובר ברגל אחד עובר בב"ת מא"ל ע"ש בדף ה' ע"ב ומתרץ כגון שהומם בתוך הרגל וחיללו ועבר עליו הרגל סד"א הואיל ומכח קמא וכו' קמ"ל והיינו דאינו עוברים במקצת הרגל ור"מ ס"ל לעיל כיון דא"ר ובאת וכו' ממילא עובר על ב"ת מבואר דס"ל דגם על העשה אינו עובר רק בכל הרגל ומדר"מ נשמע לרבנן ע' בסוגיא ותבין. ומבואר בגמ' ובר"מ דאם הקדיש ועבר רגל והומם ופדה על אחר לא אמרינן השני מכח קמא קאתי ויצטרף ויעבור על ב"ת מהקדש הראשון רק צריך ע"ז ג"ר בפ"ע ולא מצטרף עם הראשון. עוד מבואר דאין היורש שחייב בקרבנות מורישיו עובר על ב"ת דגזה"כ מעמך פרט ליורש. והנה לעיל כתבתי דוקא בג"ר אם חלה אינו עובר על ב"ת אבל אם ברגל אחד חלה עובר אח"כ אם כן כל הפטורים משמחה ג"כ אם היה רק רגל אחד או שנים חייב לאחר רגל הג' אם כן במופלא סמוך לאיש שהקדיש ועברו עליו ב"ר ומכל מקום ברגל הג' עובר על ב"ת אם הגדיל קודם רגל הג' וז"פ. ולאחר ג"ר או שנה אף על פי שעבר על ב"ת לא נפסל הקרבן ומקריבו וכשר עי' בש"ס ובר"מ (עי' בהשמטות). ומצוה זו למדתי קודם חג הפסח והייתי מוטרד מאוד בטרדת חג הקדש וגם הייתי מטולטל מנוה לנוה לכבוד החג לא עיינתי היטב ובעזה"י עוד חזון למועד: