מנחת חינוך · סימן תקע״ה, א׳

שנצטוינו לקיים וכו'. דינים אלו מבוארי' בר"מ פי"ד מה' מעה"ק והוא אריכות גדול ואכתוב לך בקיצור כדרכי בס"ד. וז"ל הברייתא בר"ה דף ד' ע"א ת"ר חייבי הדמין והערכין החרמים וההקדשות חטאות ואשמות עולות ושלמים צדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח לקט שכחה ופאה כיון שעברו עליהם שלשה רגלים עובר בבל תאחר וכו' ויש תנאים דסברי דבעינן ג"כ כסדרן או שני רגלים או ברגל אחד או חג הסוכות עוברים והלכה דג"ר עוברים אפילו שלא כסדרן כן פסקו כל הפוסקים ע' בכ"מ. ובדף ו' שם אמרי' אמר רבא כיון שעבר רגל אחד עובר בעשה היינו ובאת שמה וכו'. עוד מבואר שם א"ר וצדקה חייבים עלי' לאלתר דהא קיימי עניים ופריך פשיטא כיון דבענינא דקרבנות וכו' קמ"ל. עוד מבואר שם אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעברו עליהם שנה או ג"ר עובר בב"ת ומפלפל שם איך משכחת שנה בלא רגלים וכו' ע"ש. עוד אמרינן שם מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה וכו' ל"ל הא מבאת שמה וכו' ול"ת וכו' ומתרץ חד דאמר ולא אפריש וכו' וחד דאפריש ולא אקריב וכו' בין כך ובין כך עוברים על עשה ולא תעשה והר"מ אף על פי שלא כתב בפירוש הן אמר וכו' מכל מקום כיון דכתב נדרים ונדבות ה"ל אמר ולא אפריש ואפריש ולא אקריב כמבואר בגמ' אף דבש"ס אמרינן דבנדבה ג"כ משכחת לה אמר ולא אפריש כגון דאמר ע"מ שלא אתחייב באחריות מכל מקום הר"מ דסתם הוא בכ"ע ע"ש וז"פ. ועכשיו נבא לבאר אחד לאחד בס"ד. א'. הדמין אם אומר דמי עלי ולא הפריש עדיין או שהפריש גם כן ודמים נופלים הם לבדה"ב עיין בר"מ פ"א מהלכו' ערכין עוברים ברגל אחד בעשה ובג"ר בב"ת בזמן שבהמ"ק קיים וכן בשנה בלא רגלים ועיין בס' טר"א שם בסוגיא דדעתו דעל שנה בל"ר אינו עובר רק בקדשי מזבח דילפינן מבכור ובכור ק"מ הוא ה"ה כל ק"מ אבל קדשי בדה"ב אינו עובר בשנה בל"ר רק ברגלים ע"ש ואיך משכחת לה שנה בל"ר ומה דעת הר"מ בזה יבואר לקמן בס"ד. וע' עוד שם דכתב דאפשר באמר ולא אפריש אינו עובר בשנה בל"ר דל"ה דומיא דבכור דהוי אפריש וכו' ודחה זה דבכ"ע עובר על שנה בל"ר אפילו באמר לחוד ע"ש. ב'. ערכין שאמר ערכי או ערך פלוני עלי היינו אמר ולא אפריש וכן אם הפריש הו"ל אפריש ול"א וג"כ הם לבדה"ב דינו כדלעיל עוברים בעשה ולא תעשה בג"ר ובשנה כמ"ש לעיל ושוים בדיניהם א"צ לכפול. ג'. החרמין ויש שני מינים חרמי גבוה וחרמי כהנים חרמי גבוה הם קדשי בדה"ב וח"כ נותנין לכהנים עיין בר"מ פ"ו מה' ערכין וסתם חרמים אם הם לכהנים או לבדה"ב דעת הר"מ שהוא לכהנים וי"ח ואין כאן מקומו. אך לענין הלאו ועשה שבכאן דעת רש"י שפירש כאן על והחרמין חרמי גבוה נראה דוקא ח"ג דהם קדשי בדה"ב וה"ל ככל הקדש בדה"ב כמ"ש לעיל אבל בחרמי כהנים דנותן לכהן ל"ש העשה ולא תעשה כלל. והתוס' כתבו חרמין בין ח"ג וח"כ אם כן גם ח"כ בכלל לאו ועשה זו. והנה ח"כ אין תלוי במקדש רק נותן לכהנים ולא נתבאר דאפשר כיון דלא תלוי במקדש ה"ל כמו צדקה דעוברים לאלתר בלאו כאשר יבואר לקמן בס"ד או דינו בג"ר דוקא ועיין בס' טר"א שמפלפל בזה ומכל מקום אני לך. והר"מ כתב כאן חרמים דבעינן ג"ר ולא גילה דעתו אם מיירי בח"ג או אפילו בח"כ והתו' בתמורה דף ל"ב ומובא במנ"ל בה"ע וכאן בס' טר"א כתבו דבח"כ ל"ש אלא באמר זה לח"כ אבל אם אמר הרי עלי מנה לח"כ לא אמר כלום דה"ל אמירה להדיוט רק בחפץ זה גזה"כ הוא ע"ש אם כן בח"כ ל"מ אמר ולא אפריש רק אפריש ולא נתן. והנה אי אמרינן דח"כ אין דינם כצדקה רק ברגלים מכל מקום אפשר דשנה בל"ר אינו עובר כסברת הט"א שהבאתי לעיל דבעינן דוקא דומיא דבכור דק"מ הוא ובאינו ק"מ אינו עובר בשנה בל"ר אם כן כל הדברים דלאו ק"מ הן אינו עובר בשנה בל"ר. ד'. והקדשות היינו קדשי בה"ב ומשכחת בין באמר ול"א או אפריש ולא נתן ודינם כדין הדמים והערכים שכתבנו לעיל. ה'. חטאת. אין באה לא בנדר ולא בנדבה רק מי שמחויב על איזה חטא חטאת עובר בלאו ועשה וכל זמן שלא הפריש עובר דהוי כאלו אמר ולא אפריש ואם הפריש ה"ל אפריש ולא אקריב ובכ"ע עובר וג"כ בשנה ככל ק"מ. ופשוט דה"ה חטאת העוף או בקרבן עולה ויורד שמחויב מנחה דאקרי חטאת גם כן עוברים וז"פ דהכל בכלל הלימוד בש"ס שם ע"ש. ופשוט דחטאת העוף הבא על הספק כגון ספק יולדת או זיבה עיין בר"מ בה' מח"כ עוברים הלאו ועשה זו מספק. ופשוט דגם חטאת הציבור שאין קבוע להם זמן כגון פר הע"ד של ציבור עוברים ג"כ ובקרבנות הקבוע להם זמן יבואר לקמן בס"ד. ו'. אשמות דינו לגמרי כדין חטאת. ז'. עולות היינו עולת ראיה דאי נדרים ונדבות נפקא ליה מקרא כי ידור נדר וכו' אלא בעולת ראיה והיינו דאפריש להקריב ונשארה מחויב להקריבה תוך ג"ר ועובר אם משהה אותה ואם לא קרב כלל עולת ראי' יבואר לקמן בס"ד דזה ה"ל קרבנות הקבוע להם זמן.