מנחת חינוך · סימן נ״ז, י״ז

ואם השומר פשע בפקדון ועי"ז יהיה היזק שאינו ניכר כגון שמפקיד בידו חמץ ולא מכר הנפקד ועעה"פ או נגמר דינו של שור אצלו לסקילה כ"ז שהוא בעין אומר לו הרי שלך לפניך כ"ה בש"ך סי' שס"ג ודלא כרש"ל וע' מג"א סי' תמ"ג. והנה אחר כתבי מצוה זאת בא לידי ס' מחנה אפרים וראיתי שהאריך בדיני שומרים ולפלפל בדבריו הנעימים צריך אריכות גדול. אך ראיתי בדרך העברה במשנה למלך דש"ח שכלה הזמן מכל מקום הוה לי' ש"ח האריך בפלפול ומסיק דל"ה ש"ח בכלה הזמן ועע"ש תמה על הב"י והש"ך דהסכי' לדבריו דל"מ קנין על השבועה דהוי קנין דברים רק על התשלומין ע' סי' ס"ו ותמה דהא מבואר לעיל בחה"מ סי' ק"ב ובר"מ ה' סנהדרין דמי שא"ח שבועה וקנו מידו שישבע א"י לחזור ומבואר להדיא דמהני קנין על השבועה וצריך עיון גדול. ובסימן ח' האריך דבעוש"ק והקדשות דאתמעטו מדין שומרים לרה"פ דאפילו מפשיעה פטורים אם התנה לחייב בפשיעה חייב. ומה שמבואר בש"ס דצריך קנין אינו אלא להתחייב בגו"א אבל לענין פשיעה א"צ קנין ע"ש. ומל' הפוסקים לא משמע כן. ונלע"ד במקום שפטור משבוע' והתחייב עצמו בקנין שישבע כיון שנשתעבד בקנין ה"ל מחויב שבועה מן התורה דקנין הוי דאורייתא אם כן אם אינו רוצה לישבע נחתינן לנכסי' כדין שבועה דאורייתא ע' ש"ס ובסי' פ"ז וה"ה לכל ענינים דנוכל לחלק בין שד"א לדרבנן בזה דינו כשד"א ממש כנלע"ד פשוט. ולענין אם מסר לו לשמור מחובר לקרקע העומד לבצור או תלוש ולבסוף חברו אי הוי כקרקע עחה"מ סי' צ"ה ואין כאן מקומו להאריך: