שנמנע כל טמא מהכנס במחנה לוי' וכו'. מבואר בר"מ פ"ג מהל' ביאת מקדש. מ"ש הרהמ"ח כל טמא לאו דוקא רק הדומין לבעל קרי דטומאה יוצאת מגופו כגן זב וזבה נדה ויולדת מצורע ובעל קרי אבל הטמאים בטומאת מגע מותרים מן התורה בהר הבית ע' בש"ס ובר"מ והר"מ לא הביא דין דבעל קרי ועיין במנ"ל כאן והדין דין אמת כמבואר להדיא בפסוק ע' במנ"ל פ"ז מה' בית הבחירה. ובכלל בעל קרי הוא איש ואשה ששמשו והוציאו זרע גם האשה טמאה כרואה ולא כנוגע וכן האשה שפלטה ש"ז תוך עונה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הו"ל רואה ולא נוגע והוי טומאה מגופה עיין בר"מ פ"ה מה' אבות הטומאה:
מנחת חינוך · סימן תקס״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.