והנה אם ספק מצרי ואדומי מותרים בקהל מן התורה ע' בס' א"מ בסי' ה' ס"ק כ"ז שעמד על מדוכה זו ומביא בשם הראב"ד והריטב"א דספק מצרי ואדומי אסורים ע"ש וחקר ג"כ אם ספק קהל שייך גבי מצרי ואדומי ע"ש באריכות. ולפמ"ש האחרונים לתרץ דברי הר"מ דסובר ספיקא מדאורייתא לקולא והקשו עליו הראשונים מסוגיא דחולין דאזלי' בת"ר ותירצו היכי דהתורה כתבה בשוא"ת כגון זה לא תאכל כוונת התורה דודאי לא תאכל אבל ספק שרי אבל היכי דהתורה כתבה בלשון קום ועשה כגון כי אם בתולה וכו' גבי כה"ג ג"כ ודאי ולא ספק ע' בס' חוות דעת בסק"י דמביא ג"כ ראיה מסוטה דר' גידל רמי כתיב אשר תגע בכל טמא ודאי וכו' והבשר כל טהור וכו' גם כן ודאי וכו' ע"ש והדברים מפורסמים בין הלומדים אם כן כאן נמי לא יבא ממזר וכו' היינו ודאי ולא ספק דהתורה כתבה לשון זה של ודאי ומצרי ואדומי שכתבה התורה דור שלישי יבא וכו' ג"כ ודאי דור שלישי ולא ספק אם כן ספק אסור וכמו שספק דור שלישי אסור ה"ה ספק אחר אם הוא מצרי או לא לחומרא דהתורה כתבה ההיתר בודאי מותר ולא בספק ואין צריך להאריך כי הדבר ידוע ומפורסם. וראיתי בס' נתיבות לשבת שמביא בשם הירושלמי אם גבי עבדים מנינן דורות כגון שפחה מצרית שילדה אם דור שלישי שהי' נולד בשפחות ונשתחרר אם כשר לבוא בקהל א"ד בשפחות אין מונין והו"ל ראשון. וצ"ע על הר"מ שהשמיט האיבעיא זו ואין הירושלמי בידי לעיין בו. והנה לענין לבא בקהל האידנא מותר כמ"ש הרהמ"ח במצוה תקס"א דנתבלבלו כל האומות ומרובא פריש ויש סוברים דמצרי באיסורו עומד ע' בש"ע ועיין בתוס' ביבמות ומכל מקום הלאו הזה נוהג ג"כ האידנא כיון דיש על כל פנים ויכול להיות שניכר אסור לקבוע שנאה לפוסלו ואין לוקין כמ"ש הרהמ"ח. לכאורה לפמ"ש לעיל דכתבה התורה דור שלישי ודאי ולא ספק אם כן כל ספק מצרי אסרה תורה דמ"ש אם כן לפי סברת הש"מ גבי עשירי ודאי ולא ספק ל"מ מרובא פריש כיון דהתורה אסרה ספק ומרובא פריש ג"כ ספק והדברים עתיקים ומובא בח"ז כ"פ אם כן ל"מ מרובא פריש לענין מצרי ואדומי אם כן כל האומות אסור להתחתן בהם מחמת חשש מצרי ואדומי דלא אזלינן בתר רובא ומרובא פריש אם כן אדרבא לשיטת הרא"ש דמצרי באיסוריה ה"ל קולא דמותר בכל האומות חוץ ממצרי ולשיטות אלו אסור בכל האומות אך אפילו לשיטת הרא"ש על כל פנים אסור משום איסור אדומי ע' בתוס' ביבמות ובאמת כל הפוסקים כתבו דמותרים האידנא בכל האומות וצ"ע קצת לסברת הש"מ ובאתי רק להזכיר ולעורר:
מנחת חינוך · סימן תקס״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
