מנחת חינוך · סימן תקמ״ה, ד׳

ומבואר בגמ' דאין שלוח הקן נוהג במוקדשין ועיין בגמ' (עיין בהשמטות) דהיינו אם הקדיש ואח"כ מרד' ומצא' אינו חייב בשילוח ואין חילוק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית והר"מ נקט בלשונו המקדיש עוף לבדה"ב וכו' שאין שלוח הקן נוהג במוקדשין ומכש"כ קדשי מזבח עי' בגמ'. והנה בש"ס מבואר במוקדשין אמאי לא דאמר קרא שלח תשלח את האם במי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו ליד גזבר אמר רבינא הלכך עוף שהרג את הנפש פטור משלוח מ"ט דא"ק שלח וכו' במי שאתה מצווה לשלחו וכו'. והר"מ מביא ד"ז דעוף שהרג את הנפש דפטור מפני שמצווה וכו' היינו כטעם הנ"ל ובדין המקדיש עוף ופרח מידו ומצאו וכו' כ' דפטור משלוח שאין שלוח האם נוהג במוקדשין שנא' ואת הבנים תקח לך ואלו אינן שלך ולא סגי לו בטעם זה המבואר בש"ס דכתיב שלח תשלח וכו' ולענ"ד שני הטעמים צריכי' דאם היא הקדש ומרדה וישבה ע"ג בצים או אפרוחים שאינן שלה דכבר כתבתי דבמונח אפילו לא הולידה מכל מקום חייב בשילוח דדוקא ביונה ע"ג חסיל הוא אבעיא כמ"ש לעיל א"צ שלוח מטעם הזה דשלח תשלח את האם וזו מצוה להביאה ליד גזבר אף שאין הבצים קדושי' מכל מקום האם קדוש וא"צ שלוח ואם הי' לו ביצים או אפרוחים קדושים ונעשה הפקר ואיזה עוף נשא אותם ואחר כך מצא אותן והאם היא חולין ורובצת עליהם דיכול לשלח את האם דהאם היא חולין א"צ לשלח את האם כי הבנים הם הקדש ול"ש תקח לך וכו'. והנה ד"ז דהאם קדוש דאינו חייב בשילוח נכלל בדברי הר"מ במ"ש עוף שהרג את הנפש דרק על האם אינו מצווה לשלח ומכל מקום פטור ה"ה בהקדיש האם אך ד"ז דכתב הר"מ כאן מתקח מיירי בהקדיש הבנים לחוד ולא האם ג"כ א"ח בשילוח מטעם תקח לך. אך ל' הר"מ שכתב המקדיש עוף ופרח מידו ומצאו רובץ וכו' לוקח הכל וכו' שנא' ואת הבנים תקח לך משמע דכולם קדושים צע"ק דע"ז סגי הטעם דאת האם במי שאתה מצווה לשלחו וכו' ונ"מ אפילו אם האם בעצמה קדוש ורבצה ע"ג ביצים או אפרוחים אחרים שלא הולידה ג"כ א"צ לשלח. והתוס' בדף קל"ח ע"ב בד"ה יצא הקשו אמאי לא ממעטינן הקדש מתקח לך וכו' ותירצו דביצי הקדש לא מועלין ואינו מה"ת. נראה מדבריהם דהבצים לא משכחת להו קדושה רק מכח האם ואיני מבין כמ"ש דמשכחת האם קדוש ולא הבצים והביצים קדושים בלא האם כגון שהאם רובצת על ביצים אחרים ממינה דחייב בשלוח בודאי רק ביונה ע"ג ביצי חסיל הוא אבעיא בגמ' אבל יונה ע"ג ביצי יונה אחרת חייבת בוודאי אם כן משכחת קדושה בהאם לבד ובהבצים לבד וגם להרבה שיטות בקורא נקיבה ע"ג ביצי מין אחר בודאי חייב עי' בש"ע ובש"ך אם כן משכחת הקדש האם בלא הבנים והבני' בלא האם. אך לדעתי בהבני' קדושים א"צ לימוד כאן דכבר למדנו מביצי טמאים ומביצי טריפות תקח לך וכו' אך כאן העיקר הלימוד על האם דבאם טריפה חייב בשילוח ע"כ צריך לימוד שלח תשלח דאין מצוה וכו' כ"נ ברור ודברי התוס' צ"ע וגם דברי הר"מ כמ"ש. ונראה לי מל' הגמ' דיונה ע"ג ביצי חסול וכן בל' המשנה עוף טמא רובצת ע"ג ביצי עוף טהור וכו' נראה דוקא ע"ג בצים ד"ז אבל לא לגבי אפרוחים דבתורה כתיב האם ולגבי האפרוחים שאינן מינן וה"ה במינן אינה אם כלל רק בבצים כיון שיושבת עליהן ומחממתן ויכולה להוליד מהבצים האלו אפרוחים הוי אם אבל לגבי אפרוחי' שלא הולידה אינה אם כלל וכן נראה מל' הש"ע ומל' הר"מ. אך אפשר כיון שרובצת על האפרוחים שאינם מפריחים וצריכים לאם הו"ל אם וצ"ע בזה. ואמרי' בגמ' כאן ובב"מ דף ק"ב ביצה עם יציאת רובה הוא דאיחייבי' בשילוח ועי' ברש"י דאם בא ומצאה דיצאה הביצה רובא אסור ליקח האם וכו' ובר"מ אינו מביא זה וגם בש"ע ואפשר דזה דבר פשוט אך הש"ס איירי שם דצריך לענין אוקמתי' אבל הדין הוא פשוט ע"כ השמיט וצ"ע דהטור והש"ע השמיטו דין דהקדש פטור דנוהג האידנא גם כן אף שאינו רשאי להקדיש אך בעבר והקדיש נוהג ד"ז ג"כ היום. עי' ברש"י דף קל"ח ע"ב בד"ה שהרג את הנפש כתב ואח"כ מרד ונמצא בקן וא"י למה פי' ואח"כ מרד אפילו הי' של הפקר מקודם הא קי"ל בב"ק דשור הפקר שהמית חייב מיתה אם כן ציפור הפקר מעיקרא ג"כ פטור משילוח דמצוה להביאו לב"ד וצ"ע. ומצוה זו אינו נוהג אלא בשאינו מזומן כגון עופות שקננו בפרדס שהוא הפקר אבל אם קננו בבית פטור עי' בש"ע וכן אם האם שלו ולא מרדה ומצאה ע"ג קן אף שהבצי' הם הפקר כגון על בצים שלא הולידה כמ"ש לעיל פטור משילוח כיון דהאם מזומן ואם כי זה פשוט כיון דילפינן מבדרך וכו' פרט לשקינו בידך אם כן האם ג"כ במזומן פטור וכן מבואר בגמ' הנהו מוקדשים היכי דמי אילימא דהו"ל קן בתוך ביתו ואקדשי' וכו' כי יקרא פרט למזומן נימא אקדשי' לאם וקננה על ביצים שאינם מזומנים ועי' בתוס' ע"כ בודאי כל שהאם מזומן גם כן פטור וכן מל' כי יקרא וכו' משמע דכל הקן צריך להיות בדרך אקראי ולא מזומן ואם זכה בבנים דהבנים שלו ג"כ פטור דהוי מזומן אף דאם היא הפקר וזה מבואר במשנה נטל את הבנים והחזירן וכו' כיון שזכה בהם פטור משלוח אם חזרה האם עליהם ועיין בר"מ ובש"ע אין צריך להאריך בזה: