שנצטוינו לתלות וכו' ועל זה נאמר ותלית אותו כו'. מבואר בר"מ פט"ו מהלכות סנהדרין וכ"ה עובד עכו"ם ומגדף דנסקלין אחר הסקילה תולין אותם על עץ ולא כל הנסקלים רק מגדף ועובד עכו"ם הם בלבד וכיצד תולין משקעין קורה וכו' ואין תולין אותו על מחובר דמחוסר קציצה ומתירין אותו מיד וסמוך לשקיעת החמה תולין אותו ומחזירין מיד והעץ שנתלה והאבן שנסקל קוברין אותם ולא בקברו רק עמו בתפיסתו ופירש"י בתוך ד"א שלו ומבואר בסנהדרין דף מ"ו דילפינן דנתלה ערום בלא כסות וצ"ע על הר"ם דהשמיט זה. והאיש נתלה ולא האשה דגזה"כ כ"ה. וטומטום ואנדרוגינוס דהוי ספק צ"ע אם ספק מ"ע לחומרא או אפשר ספק בזיון כי האי לקולא וצ"ע. ואם נתאחר הדבר עד אחר שקיעת החמה נראה דתולין אותו דהוא מ"ע ול"א דמ"ע לקבור ביום ההוא דלא גרע מלכבודו ה"ה כדי לקיים מ"ע כנ"ל וה"ה דיכולין להשהותו כמה ימים כדי לקיים המצוה כ"נ:
מנחת חינוך · סימן תקל״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.