מנחת חינוך · סימן תקל״ב, א׳

שנצטוינו באשת יפת תואר לעשות לה כמשפ' הכתוב בפרשה שנאמר וראית בשביה אשת יפ"ת כו'. מבואר בר"מ פ"ח מהלכות מלכים והדינים כ"ה. ואכתוב דעת הר"מ ואחרי כן שיטות רש"י והרמב"ן. חלוצי צבא כשיכנסו בגבול עכו"ם מותרים לאכול מאכ"א כמ"ש לעיל וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו כי לא דברה תורה אלא כנגד היצר. והנה הר"מ לא חילק בין מלחמת הרשות ובין מלחמת מצוה היינו ז' אומות ועמלק נראה דבכל ענין התירה התורה יפ"ת לדעתו דאי מחלק הו"ל לכתוב בפירוש דד"ז במלחמת הרשות ואל יקשה לך הא כתב הר"מ בפ"ה ובפ"ו כאן דאלו אומות הם בכלל לא תחיה כו' אינו קושיא כמו בשאר אומות דהתירה התורה אף שאסור מן התורה כמבואר לקמן ומכל מקום התירה התורה כנגד היצר ה"נ אף במלחמת מצוה הדין כן ויפ"ת התירה התורה ושאר שבוי' בכלל לא תחי' כו' וגם הרהמ"ח לא כתב כאן דמיירי במלחמת הרשות כמ"ש במצוה תקכ"ז ע"ש. וכמו שכתב הר"מ דין חלוצי צבא לענין קדלי דחזירי וזה במלחמת מצוה ג"כ ואדרבא דהרמב"ן חולק דאינו אלא במלחמת מצוה אבל הר"מ לא חילק והכל בכלל אם כן ה"נ והכל בכלל. ובאמת בספרי כאן מבוא' כי תצא וגו' במלחמת הרשות וגו' אבל אין מוכרח דהר"מ יסבור כספרי דהו"ל לפרש ולעיל גבי קריאת שלום מבוא' ג"כ דבמלחמת רשות מיירי עיין בספרי מכל מקום הר"מ פוסק דבמלחמת מצוה ג"כ הדין כך ואף שהרמב"ן יישב הברייתא לדעת רבינו אינו מוכרח עיין לעיל ועיין בספרי ג"כ גבי קציצת אילנות מבוא' דהפרשה מיירי במלחמת הרשות והר"מ אינו מחלק ובודאי גם במלחמת מצוה נוהג דין קציצת אילנות וגם הרמב"ן על התורה אינו מביא זה דמיירי במלחמת הרשות ונראה דנוהג גם במ"מ כמו דהתירה התורה הרבה איסורים כמבוא' לקמן בס"ד התירה התורה יפ"ת מזיי"ן עממין ומעמלק ג"כ. אך הסוגיא בסוטה דף ל"ה ע"ש דמקשה על הא דשבית שבי' לרבות כנעניות שבתוכה כמאן כר"ש דלר"י אסור ביפ"ת אף מן הכנענים שבתוך עיר אחרת ע"ש בסוגיא והתוס' הקשו דלמא ר"י מודה ביפ"ת ע"ש מה שמפלפלו על כל פנים נראה דאומות שהם בכלל לא תחי' כו' לא הותרה יפ"ת ע"ש וצ"ע על הר"מ שסתם הדברים וכן על הרהמ"ח צ"ע וגם אינו מבואר מה סובר הר"מ בכנעניים שבתוכה ולא הביא בפ"ז ג"כ ועיין בלחם משנה לעיל שעמד בזה. והנה הר"מ וכן ר"ת בתוס' קידושין דף כ"ב דעתם דביאה ראשונה מות' במלחמה בעודה בגיותה. והנה מה זה איסור בגיותה שהצריך התורה להתיר דכל שאינו דרך חתנות אינו רק איסו' דרבנן כמבוא' בע"ז וכן מבוא' בר"מ פי"ב מהל' א"ב עי"ש. אך התוס' בסוטה כתבו אף דקנאים פוגעין כו' והיינו אפילו בפרהסיא. אך הר"מ כתב כאן שלא ילחצנה במלחמה אלא מכניסה כו' ועיין ברא"מ שעמד בזה ועיין בלחם משנה כיון דלוקחה לעיני הכל כו' הו"ל פרהסיא ע"ש. אף דקנאין פוגעין לא שייך בזה עיין בר"מ שם מכל מקום איסור תורה יש כנ"ל. והנה האומות שאינן בכלל לא תחי' כו' מכל מקום יש אומות שאסורות לבא בקהל אחר גירות כגון מצרי ואדומי והנה בגיותן אין חילוק בין האומות דהוא רק איסור גויות אך כאן לאחר ביאה ראשונ' וגיירה כמבוא' לקמן אם מות' להחזיקה אחר גירות דאפשר רק ביאה ראשונ' דדברה תורה כנגד יצה"ר יבואר לקמן אצל דין כהן בס"ד ועיין במקנה בסוגיא שם שהתעורר בזה. ואין יפ"ת מותרת אלא בתוקפו יצרו כ"מ בהר"מ מהש"ס דלא דברה תורה כו' ומותרת בין בתולה בין בעולה אפילו אשת איש דאין אישות לעכו"ם ודעת התוס' דעובר בעשה ודבק וגו' והתורה התירה ועיין במקנ' שכתב אף לדברי התוס' היינו קודם שנתגיירה אבל אם נתגיירה נפקע האישות ואין ישראל עובר בעשה אף דהיא א"א ודבריו ברורים. ומותרת אפילו היא כעורה ולא יבעול שתים ולא יקח לבנו או לאביו אף על פי שבר"מ מבוא' דלא יקח אחת לו ואחת לאביו ל"ד ה"ה אחת לאביו ולבנו אסור כ"כ התוס' בקידושין והרמב"ן וגם דעת הר"מ כך ע' בלח"מ. ולא ילחצנה במלחמה רק מכניסה למקום מוצנע ואינה מותרת אלא בשעת השבי' ועיין ברש"י בקידושין שפירש אם לקחה לשפחה או למכרה ואח"כ נתן עיניו בה אסו' והרשב"א פי' אם נתן עיניו בה קודם המלחמה אסורה לו והר"מ סתם כל' הגמרא. וראיתי בתוס' רי"ד שמביא בשם ספר יריאים שלא ילחצנה כו' היינו דאסו' לבוא עליה בע"כ עי"ש. והנה אף כהן מות' בביאה ראשונה והר"מ פוסק שם בפי"ב דכהן הבא על העכו"ם לוקה משום זונה ודעת התוס' דאינו לוקה רק אם זינתה בגיותה ואין כאן מקומו אך כאן התירה התורה בכל גוונא דלא דברה התורה כו'. ול' הר"מ בהלכ' ב' וכן בועל כו' אבל לא יבעלנה וילך לו אלא מכניסה לתוך ביתה כו' נרא' מדבריו דמצוה עליו להכניס' כו' ובאמת כל הטצדקאות שציותה התורה להכניסה ולעשות ככתוב בפרשה כדי שתתגנה עליו ולא ירצה בה כמבואר בספרי וכ"כ הר"מ בהלכ' ה' ומגלחה כו' כדי שתתגנה עליו אם כן אם תיכף אינו רוצה בה למה יהי' חיוב עליו להכניסה דאחר הכנסה תיכף אם תתגנה עליו אין חיוב עליו כלל ומכש"כ קודם הכנסה ועיקר המצוה בפרש' זו אם רוצה לישא אותה לאשה אסור ומחויב לעשות כמ"ש בפ' ואח"ז יקח אותה אבל אם אינו רוצה בה תיכף מן התורה יהי' עליו חיוב שתתגנה כיון שתיכף נתגנה והדברי' ברורים ע"כ לא זכיתי להבין דברי רבינו הר"מ.