מנחת חינוך · סימן תקכ״ו, א׳

שנצטוינו למשוח כהן אחד בשמן המשחה כו'. מבואר בר"מ פ"ז מהלכות מלכים והדינים כ"ה. אחד מלחמת מצוה ואחד מלחמת הרשות ממנין כהן משוח מלחמה ומושחין אותו בשמן המשחה ומדבר אל העם והחילוק בין מלחמת מצוה למלחמת הרשות דבמלחמת מצוה הכל יוצאין למלחמה ומכל שכן שאין חוזרין שום אדם שיתבאר לקמן רק בשעת המלחמה הכהן מדבר הפסוקים שמע ישראל כו' אל תחפזו כו' עד להושיע אתכם אבל במלחמת הרשות תיכף על הספר בשעת יציאתם מדבר הכהן מי האיש אשר בנה כו' עד ויספו כו' ואח"כ בשעה שעורכין המערכה חוזר הכהן ואומר שמע ישראל כו' ועוד הפעם מי האיש כו' ודעת רש"י שבספר אומר מי האיש כו' ובשעת מלחמה אומר רק שמע ישראל אל תיראו כו' עיין בכסף משנה ובלח"מ. והנה משמע ישראל עד להושיע כו' כהן מדבר וכהן משמיע לעם ודעת הר"מ דכהן אחר משמיע לעם והג' פסוקים מי האיש כו' כהן המשוח מדבר ושוטר משמיע לעם ומן ויספו היינו הפסוק מי האיש הירא כו' שוטר מדבר ושוטר משמיע ולא כהן. ומבואר במשנה ודבר בלה"ק וילפי' בגמרא כאן כתיב ודבר ולהלן משה ידבר מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק והתוס' מביאין דבירושלמי ילפי' דכאן כתיב ונגש כו' ולהלן כתיב ונגש משה כו' מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק ואפשר לומר דוקא שמע ישראל שהכהן מדבר ומשמיע צ"ל בלה"ק דילפי' בגמ' כו' אבל ודברו השוטרים היינו הג' פסוקי' דצריכי' למילף בש"ס דהכהן אומר אם כן על כל פנים אינו בכלל ונגש הכהן ודבר אפשר אף דילפי' דהכהן ג"כ אומר מכל מקום א"צ לה"ק וכן נראה מסדר המשנה דבמשנה ראשונה דמבואר בלה"ק מבואר שם פסוקים שמע ישראל כו' ובמשנה הב' ודברו השוטרים אינו מבואר כלל בלה"ק. אך אפשר כיון דהכהן אומר תחלה בלשון הקודש אם כן אמירת הג' פסוקים גם כן. אך נראה דמה שהשוטר משמיע אין צריך להיות בלשון הקודש ומכל שכן מי האיש הירא כו' דהשוטר מדבר ג"כ אין צריך בלה"ק דהילפותא הוא רק בכהן כנ"ב. ועיין בר"מ שכתב בספר אומר מי האיש כו' ולא הזכיר בלה"ק ואח"ז בעת שעורכין המלחמה כתב ואומר להם בלה"ק כו' נראה מדבריו דוקא שמע ישראל הוא בלה"ק לא הג"פ מי כו' וצ"ע. ובדברי הרהמ"ח יש חסרון המעתיק שכת' ומן המצוה שאומר הכהן ג"פ הנזכרים בתורה מי האיש כו' ולא הביא הפסוק שמע ישראל דמפורש בתורה דכהן אומר והוא חסרון המעתיק. גם נראה פשוט דהכהן והשוטרים אסורים להוסיף על הפסוקים שבתורה רק צריכים לומר מה שציותה התורה כמו ב"כ דאסור להוסיף ברכה כגון ד' אלקיכם וגו' כמו שמבואר בר"ה וכאן נמי דמ"ש והוא בכלל בל תוסיף וצ"ע על הרהמ"ח דכתב ויוסף עוד דברים משלו יעוררו כו' מנ"ל דודאי אסורים להוסיף דמ"ש מכל המצות וב"כ וצ"ע. ועיין במשנה שמע ישראל כו' על אויביכם לא יהודה על שמעון כו' הם בנצחונו של גליות כו' נראה ברור דזה דרש המשנה מהפסוק אבל בודאי הכהן אומר הפסוק ככתוב בתורה בלי גרעון ובלי תוס' וברור הוא בעיני. והנה בהכרזה מי האיש הירא ורך הלבב כו' הוא פלוגתא במשנה דסוטה דר"ע סובר דברים כמשמען שא"י לעמוד בקשרי המלחמה ור"י הגלילי ור"י סוברים דהיינו המתירא מעבירות שבידו אלא שחד סובר דוקא עבירות של תורה וחד סובר אפילו בעבירות דרבנן ע' בגמ' אבל תרוייהו חולקין על ר"ע והר"מ כאן פוסק כר"ע דדברים כמשמען. והנה אף שרבים חולקים פוסק כר"ע וככלל זה אם הלכה כר"ע מחביריו כו' ע' בס' תורת חסד כלל ה' מה שמפלפל בזה ולא הביא זה דהר"מ פוסק כאן הלכה כר"ע אף מחביריו. וצ"ע על הרהמ"ח שכתב הירא מעבירות שבידו ונוטה מדעת הר"מ דאין הלכ' כן רק כר"ע דהדברים כמשמען וצ"ע.