והנה הר"מ פ"ה מה"א ה"ה כתב וז"ל כהן שקידש בחלקו מקדשי קדשים או מקדשים קלים אינה מקודשת. והנה בב"ק שם ובקדושין מוקמי לריה"ג דאמר ממון בעלים הוא ואמאי אינ' מקודשת בקדשים קלים רק כאן מיירי אחר שחיטה דריה"ג מודה דמשלחן גבוה קזכו ובקדושין דייק לה מלשון המקדש בחלקו דמיירי לאח"ש ובאמת סוגי' דקדושין קאי אליב' דס"ד בב"ק אבל לפי המסקנא מיירי אפילו מחיים. ומכל מקום כהן בחלקו דהוי מתנות כהונה אפילו מחיים הוי מ"ג אף לריה"ג וכ"כ התוס' בב"ק ע"ש אם כן לכאורה מלשון הר"מ דכתב ג"כ לשון בחלקו דמשמע לאח"ש ובאמת כהן בחלקו אפילו מחיים אינה מקודשת דהוי מ"ג וצ"ל דלפי המסקנא אין זה דיוק ומיירי אפילו מחיים וא"כ דברי הר"מ ג"כ אפילו מחיים דבכ"ע הוי חלק הכהנים מ"ג אך נשמע מדברי הר"מ שכתב כהן שקידש כו' נראה דישראל שקידש בכ"ע מקודשת אף לאח"ש וזה כדעת תוס' ב"ק דחלק ישראל הוא ממון בעלים אף לאח"ש אבל דעת רש"י דלאח"ש אף חלק הבעלים הוי מ"ג ודעת הר"מ שכתב רק כהן ולא כ' הדין דישראל לאח"ש מבואר דס"ל כסברת התוס' דבישראל הוי ממון בעלים בכ"ע אף לאח"ש וז"פ.
מנחת חינוך · סימן נ״א, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.