מנחת חינוך · סימן נ״א, י״ח

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אבל המזיק כו'. ואם תפס אין מוציאין מידו וכ"ה בח"מ סי' א' וע"ש בקצה"ח שכ' דוקא בממון רק שאין דנין בזה"ז מכל מקום חייב וצריך לשלם לצי"ש אבל קנס גזירת הכתוב דירשיעון אלקים אבל אם אין הב"ד מחייבין אותו א"ח כלל אף לצי"ש עיין תוס' כתובות ל"ג ד"ה לאו וגם תפיסה ל"מ כמבואר בירושלמי אע"ג דטבי עבדו של ר"ג היה מוחזק בעצמו עי"ש ומובא לעיל בחיבורי ועשה"מ פ"ה מה' עבדים ולפלפל בזה צריך אריכות. וגם נ"ל דח"נ אפ"ל דחמור כיון דעכ"פ הזיק ומשל' פחות ממה שהזיק כעין סברת הר"מ והראב"ד דמט"ז מהני תפיס' לאחר הודאה משא"כ בשאר קנסות כמש"ל ואין כאן מקומו. ואפ"ל הא דתפיסה מהני בזה"ז דוקא אם תפס בעצמו אבל אם תפס ע"י שליח ל"מ כיון דלית ליה זכות רק בתפס ה"ל כתופס לבע"ח במקום שחל"א ע' אה"ע סי' ע"ז בח"מ וב"ש ואה"ע סי' צ"ג והא חב למזיק ועי' בתקפו כהן כ' גם כן כ"ה דמהני תפיסה ל"מ ע"י שליח דחב לבעלים. אך אפ"ל דוקא אם בלא התפיסה לא היה חייב כלל כמו ספיקא דאפשר אינו חייב כמו באה"ע אבל כאן דבאמת חייב לשלם כמ"ש הרהמ"ח ועקצה"ח דבאמת חייב מדינא רק דהתורה לא מסרה לב"ד בזה"ז להציל עשוק אבל בעצמו חייב אם כן ל"ה חב לבעלים כיון דבאמת צריך לשלם אך גבי שאר קנסות שכתבנו דא"ח כלל ובאמת תפס מהני לרוב שיטות אם כן תפיסה ע"י אחר ה"ל חב לבעלים ול"מ ע' ח"מ דינים אלו בסי' ק"ה. ואם נאמר דצריך לתפוס בעצמו אם כן אפשר בנתחייב ד"ק לחרש שוטה וקטן ל"מ תפיסה כי הם אינם ראוים לקנין ותפיסה הוא רק במקום דמהני קנין ע' קונטרס הספיקות להגאון מוהר"י סוף ספר קצה"ח אך בס' קצה"ח כתב דאין ענין תפיסה לקנין ואפילו במקום דאינו קנין מכל מקום מהני תפיסה דהוא מצד הסברא מאן דכאיב ליה כאיבי' כו' עי"ש סימן ר"ב אם כן מהני תפיסה ובכ"ז צריך ביאור רחב ואני לא באתי אלא לעורר:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.