מנחת חינוך · סימן נ״א, ט״ז

ומבואר במשנה דב"ק עפ"י עדים ב"ח ובני ברית. וכתב הר"מ פ"ז אין הניזקין משתלמין אלא בראיה ברורה ובעדים הכשרים להעיד שלא תאמר הואיל ואין מצוין בארות הסוסים וברפת הבקר כו' אלא העבדים כו' וזה הרבותא להר"מ והרא"ש ג"כ מביא וכתב א"נ דאפילו שור של נכרי שנגח שור של ישראל צריך עדים כשרים עכ"ל. וכן מביא הטור סי' ת"ח ע"ש מבואר מדבריו דגם להוציא ממון מבן נח צריכים עדים כשרים. ובאמת בש"ס מבואר ובר"מ בה' מלכים דב"נ נהרג בע"א ובדיין א' ועפ"י קרוב ופשוט דהדיין והעד כשרים ג"כ אם הם עכו"ם. אם כן צ"ל דחמור ממונו מגופו דמיתה חייב עפ"י ע"א ופסולים ועל ממונו צריכים שנים כשרים ב"ב וב"ח וע' ח"מ סי' שפ"ח ד"ז. ומכל מקום צ"ע בזה דממונו יהי' חמור מגופו. אבל בנ"י ביבמות גבי אחים מן האם לא יעידו כו' דשורת הדין דבגיותן כשרים להעיד מדין תורה כדאמרינן בסנהדרין דב"נ נהרג עפ"י קרובים וכ"ש בממונו מבואר בדבריו דא"צ עדים כשרים לממונו דלא כהרא"ש וטור וסברת הנ"י נכונה וצ"ע בד"ז ואי"ה בקונטרס מיוחד דיני ב"נ יבואר בארוכה. ועבד ואשה חייבים בנזקי שור רק שאין להם לשלם ואם נשתחררו חייבי' לשלם ככל החיוב ממון שלהם ומבואר להדי' בב"ק דט"ו דהנשים בכלל נזק ע' בגמר' אם כן ה"ה עבדים ופשוט והיינו אם יש לו שור שאין לרבו רשות בו. ואם שור של גדול נגח שור של חרש שוטה וקטן חייב כדינו בין תם בין מועד. וזה מבואר במשנה ב"ק ל"ט ובר"מ אינו מבואר להדי' כי ז"פ בכל הנזקין דפגיעתן רעה החובל בהן חייב ה"נ. ושור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של גדול פטור. אך דעת הר"מ שמעמידין להם אפטרופס להעיד בפניו ואחר שיש להם אפטרופס תם משלם ח"נ ומועד משלם נ"ש מעליית אפטרופס. ודעת הראב"ד דתם בכ"ע פטור כיון דמשתלם מגופו רק מועד חייב וכ"ה דעת הטור וסובר ג"כ דמשלם מעליית יתומים ועיין בסוגי' שם וצריך אריכות גדול וע' תוס' שם. ונ"פ לדעת הר"מ דמעמידין אפטרופס אף לתם לגבות ח"נ אם כן בודאי מהני הודאת אפטרופס לפטרו מטעם מוב"ק כי הוא עומד במקום הבעלים. אך אם החרש שוטה וקטן מודים בפני ב"ד צ"ע אם הודאתם פוטרתם מטעם מב"ק ונ"פ דודאי אם לא באו עדים כלל א"י הבעלים לגבות אף לא ע"י תפיסה לשיטת הר"מ שכתבנו לעיל דמהני תפיסה בח"נ כי לא מהני הודאתם לחייב א"ע כי הודאת חרש שוטה וקטן לא מעלה ולא מורדת לחייב א"ע כי אין בדבריהם כלום לחיוב כידוע אך נ"מ אם נתגדל ועומד בהודאתו. אך בזה ג"כ אין נ"מ כי בכ"ע מהני תפיסה אפילו אם נאמר דהודאה ראשונה אינה מועלת והודאה אחרונה הוי הודאה מכל מקום מהני תפיסה. אך נ"מ אם הודו ואח"כ באו עדים אי אמרינן לפטור משעת הודאתם מהני הודאתם ודוקא לחיוב ל"מ אבל לפטור מהני אם כן אם באו עדים אח"כ פטורים לעולם וא"ל כיון דכתבנו לעיל דבאמת בח"נ דפטור בבאו עדים אח"כ אף דקיימא לן כ"ה דלא מחייב עצמו כלל חייב בבאו עדים והכא לא מחייב עצמו וכתבנו דחייב עצמו דמהני תפיסה אם כן כיון דלחיוב ל"מ הודאתם ול"מ אפילו לענין תפיסה וכמ"ש אם כן לא מחייב עצמו כלל ובבאו עדים אח"כ חייב ז"א דהטעם דאם לא מחייב עצמו במידי דחייב בבאו עדים אח"כ הטעם דידע דמודה בקנס פטור ולא הודה כלל ע' במרובה ע"ה ובחרש שוטה וקטן ל"ש זה דידע אם כן אם נא' דהודאתם הודאה לפטור בודאי לא מהני כלל עדים ופטור אף אם באו עדים אח"כ אם כן אני מסופק אף דהודאת חרש שוטה וקטן ל"מ לחיוב מכל מקום לפטור שהוא זכות שלהם אפשר דמהני אם כן פטורים מטעם מב"ק ולא מחייב עצמו ל"ש בזה כיון שהם חרש שוטה וקטן כמ"ש או אפשר דהטעם דמב"ק פטור מקרא דאשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע א"ע אם כן הוי גזירת הכתוב דמרשיע עצמו פטור והיינו דהוא מרשיע א"ע. אך גזירת הכתוב דבקנס ל"מ מרשיע עצמו אבל אם הודאתו אינו מחייבו אם כן ל"ה מרשיע עצמו כלל כי א"ח בהודאתו דפיו בשום ענין וה"ל מורשע מפי עדים דע"י עצמו אינו מרשיע עצמו כלל אם כן ל"ה הודאתו אף לזכותו לפטור עצמו וכצד הזה נ"ל כיון דל"ש כלל שירשיע א"ע אם כן אין הודאתו מעלה ומורדת כלל וחייב בבאו עדים כנ"ל ועש"ס ור"מ דאם הבעלים במדינה דינו ג"כ כמו חרש שוטה וקטן לשיטות הנ"ל והנה בדיני מצו' זו אין חילוק בין שהזיק שור או הזיק אדם תם משלם ח"נ ומועד משלם נ"ש ושור פטור מד' דברים דהוא גזירת הכתוב דוקא אדם באדם וגם פטור מדמי ולדות אך דוק' אם נגח ב"ח דהדמי ולדות שייכים לבעל מיעטה התורה דשור פטור אבל אם נגח שפחה מעוברת ויצאו ילדיה תם משלם ח"נ ומועד משלם נ"ש כמו אם מזיק פרה או חמורה מעוברת כ"ה בר"מ פי"א מה' אלו ובש"ס דב"ק ע"ש: