מנחת חינוך · סימן ה׳, ח׳

והטעם דפסח קרב לאחר התמיד ע' פ' ת"נ דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובה"ע דהיינו הפסח לדבר שלא נאמר בו בערב אלא בה"ע לבד אך בדיעבד כשר דהלימוד אינו אלא לכתחלה ולכאורה כיון דד"ז אינו מפורש בתורה דהפסח אחר התמיד רק נלמד מהמשמעות דבתמיד לא כתיב אלא בה"ע ובפסח כ' בערב ובה"ע אם כן נהי דודאי ממילא נשמע דהתורה ציותה להקריב תמיד ומאוחר לזמן התמיד הפסח אם כן אם עושין כד"ת מקריבין תמיד בזמנו ועדיין אז לא הגיע זמן הפסח והפסח מקריבין אח"כ אם כן נקרב הפסח אחר התמיד אבל מהיכן שמעינן אם עבר ולא הקריב התמיד בזמן לכתחלה והגיע זמן הפסח ג"כ דרך משל דהתורה קבעה זמן מאוחר לפסח שעה אחר התמיד כי התמיד צריך שיעור שעה להקרבתו אם כן קבעה תורה זמן הקרבתו לאחר שבע שעות אבל כשמגיע אחר שבע אם כן בא זמן הפסח ג"כ ועדיין לא הקריבו התמיד מנלן דתמיד קודם וכי מפורש בתורה דהפסח יהי' אחר התמיד רק דחזינן דהתורה כתבה דיהי' מאוחר מבה"ע אבל לא מיירי מתמיד אם כן כשהגיע זמן הפסח ולא הקריבו התמיד מנא ידעינן דהתמיד קודם בודאי אם מקריבין התמיד בזמנו ואז לא הגיע עדיין זמן הפסח אם כן ממילא התמיד קודם אבל אם מאחרין התמיד והגיע זמן הפסח ג"כ זה לא נשמע מקרא אם התמיד קודם ובאמת מבואר במשנה וש"ס שם דבע"פ הקדימו התמיד כדי שיהי' הפסח אחריו ולא אחרו אותו כדי שיהי' הפסח נקרב מקוד' כיון שהגיע זמן הפסח וכ"מ כ"פ בר"מ עכצ"ל דתמיד בכ"ע קוד' וטעמ' בעי מנלן זה וצ"ע.