מנחת חינוך · סימן ה׳, ו׳

ולפמ"ש דודאי הר"מ סובר שה לב"א ל"ד ואין הקטנים מחוייבין כלל מן התורה מדכתב דיאכל ממקום שהוא רוצה ומכח ק' הש"ס נדרים דמביא פסח ע"ח של"מ ומביא על בניו ובנותיו הקטנים דלא מחייבי מן התורה צ"ע דהרי הר"מ פ"ה ה"ז שכתב דקטן שנתגדל בין שני פסחים מחויב לעשות פ"ש אך אם שחטו עליו בראשון פטור והק' הכסף משנה אטו קטן ב"ח ופטורא הוא ולמה פטור בשחטו עליו בראשון ותי' בשם הר"י קורקס כיון דרחמנא רבי' לקטן שישחטו עליו וממנין אותו נפטר הוא בכך מן השני עכ"ל ולפמ"ש ל"א דהתורה ריבתה קטן לפסח למנות אותו רק הוא מדרבנן וא"כ איך נפטר מחיוב דאורייתא עתה עפ"מ שעשה החיוב דרבנן וער"ה כפאו ואכל מצה אמרינן אי כפאו שד התניא כשהוא שוטה הרי הוא שוטה לכ"ד וע"ש בט"א שכתב כיון דהוא פטור אז מן המצוה אינו מיפטר מחיוב שבא עליו אח"כ כיון דעושה המצוה בעת הפטור והבאנו לעיל בחיבורי אם כן היאך נפטרו כאן בזה. שוב ראיתי שם בקונטרס א"ש שהקשה זה על הר"מ דלמה נפטר בעשה בראשון ולא הביא תירוץ הר"י קורקס ולפמ"ש דברי הר"י קורקס צ"ע ולומר כיון דעכ"פ הי' חייב מדרבנן נפטר ידי דאורייתא ד"ז צ"ע והדברים ארוכים אי ע"י דרבנן נעשה ד"ת ומובא כ"פ בחיבורי. ומדי עברי בזה תמוהים לי ד' הר"מ שכתב כאן דוקא בקטן אוכל במקום שהוא רוצה אבל גדול נעשה כממנה עצמו על שני פסחים והממנה עצמו על ב' פסחים אינו אוכל אלא מן הנשחט ראשון עכ"ל ולקמן פ"ג כתב דאם ממנה עצמו על ב' פסחים אינו אוכל משום אחד מהם דאין ברירה וע' ש"ס וצריך עיון גדול בדין ברירה ואין כאן מקומו להאריך: