ונ"ל פשוט דאם ח"ע וחב"ח שחט עליו רבו או הוא בעצמו שחט לד' הר"מ שא"י לא בשל רבו ולא בש"ע או ח"ש וחב"ח לכ"ע דהוי כמו ח"ע וחב"ח למ"ר ואח"ז קודם פ"ש נשתחרר ל"א דעכ"פ החצי שלו יצא ידי פ"ר אף דלא אכל אכילה לא מעכבא וא"כ אם שחט רבו עליו יצא הח"ע ואם בעצמו שחט יצא חלק הב"ח אם כן כיון דחצי יצא לא יוכל למנות על פ"ש דהוא שלא למנויו כמבואר גבי ה' ששחטו ונמצא יבלת וכו' ז"א דכאן לא יצא כלל בפ"ר כיון דבשעת זריקת דם ל"ח לאכילה לא יצא כלל כמבואר שם גבי ה' שנמצא יבלת ובר"מ פ"ג ה"ט אם כן חייב בפ"ש כנלע"ד פשוט. ולומר דזה הוי חזי לאכילה כיון דאותו צד מותר לאכול רק דהצד השני מעכב אין זה סברא כלל וכדקי"ל בנזרק הדם והפסח היה טמא דלא הורצה כיון דלא הוי חזי לאכילה עיין ר"מ פ"ג וה"נ וז"פ.
מנחת חינוך · סימן ה׳, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.