מנחת חינוך · סימן ת״צ, ה׳

ומי שהי' חיגר או אחד משאר פטורים ביום ראשון אף שהי' בליל ראשון חזי מכל מקום אם קודם אור היום אירע בו דבר שנפטר והי' כן יום הראשון עם הלילה פטור כל ימי החג דתשלומין דראשון הם ואם לא חזי בראשון פטור אף שהוא ראוי בלילה בכניסת יום טוב מכל מקום פטור דלילה מח"ז ואם ביום ראשון עצמו הדר אחזי חייב דכל יום הראשון לאו מטעם תשלומין. ואם הי' חייב בראשון ואח"ז נפטר כגון שנעשה חיגר וכדומה נראה מדברי התוס' חגיגה דף ט' כיון דתשלומין דראשון ובראשון הי' חייב לא פקע חיובא מיניה וחייב לעלות או לשלוח קרבן. ודעת הטר"א אינו כן אלא כיון דהשתא פטור אזלי' בתר השתא ומביא ראי' ואינו מוכרח ומי יחלוק על רבותינו בעלי התוס'. ושוטה וקטן אין לנו קרא למעוטי רק הם פטורים מכל המצות דלאו בני דעה הם וע' פרמ"ג א"ח בפתיחה הכוללת שחקר דאפשר הם בני מצות רק למי יצוה ע"ש אם כן אפשר בשוטה וקטן ביום ראשון ונשתפה או נתגדל בתוך החג אפשר חייבים בתשלומין כיון דאינם פטורים הו"ל כנאנס ביום הראשון יש להם תשלומין ה"נ בזה. וזה צ"ע ארוך ואין כאן מקומו. והנה לדעת בעל טר"א שהבאנו לעיל דפשוט ביום הראשון ונעש' חיגר פטור. ופשוט דאם נתפשט בתוך הרגל הדר החיוב כיון דביום הראשון נתחייב וצריך להשלים ועתה ג"כ פשוט בודאי חייב. אך אם הביא הקרבן בשעה שהיה פטור לא נפטר וצריך להביא עוד כמו דקיימא לן אכל מצה בשעה שהיה שוטה לא נפטר מחיוב ואם נשתפה חייב אך בקטן שחייב מדרבנן והביא בקטנותו אף שנתגדל אפשר נפטר אף לפי דברינו הנ"ל שחייב בתשלומין ומצינו כיוצא בזה גבי פסח דקטן שהגדיל בין שני הפסחים דאם עשה בראשון נפטר משני. וגם סברת ר"ת גבי קידוש דרבנן פוטר מן התורה דמקדש מפלג המנחה ודברים אלו מובא כ"פ בח"ז ובאתי רק להזכיר. המפריש עולת ראי' ומת חייבים היורשים להביא וזה מבואר בר"מ כאן מהש"ס דערכין וז"פ דאפילו הפריש קודם יום טוב ומת קודם יום טוב כיון דהוא הקדש צריכים להביאה ואפילו עבר יום טוב מכל מקום עולת ראי' לאחר יום טוב ג"כ מקריבין ע' בר"ה בסוגיא דב"ת והכסף משנה מביא דמבואר בירו' דאם היורשים ירשו קרקע אף בלא הפריש חייבים היורשים להביאה ע"ש. והיא תמי' שמבואר בש"ס קידושין ופסקו הר"ם פ"א מה' מח"כ האשה שמתה יביאו יורשים עולתה אף על פי שלא הפרישה מחיים כבר נשתעבדו נכסים לקרבן והשעבוד ד"ת כ"ה לשון הר"מ ולשיטתיה דסובר ש"ד ואפילו למאן דסובר של"ד זה הוי מלוה הכתוב' בתורה ע' ש"ך סי' ל"ט והדברים עתיקים אם כן כאן נמי והמלמ"ל שם צוה לעיין בפ"א דחגיגה היינו ד"ז דאשתעבדו נכסי והכסף משנה עמד בזה למה השמיטו. והנה בודאי הא דאשתעבדו נכסי היינו כשמת ברגל על כל פנים ביום הראשון לאחר שעלה עה"ש אבל אם מת קודם עה"ש לא אשתעבדו נכסי כלל כי לילה מח"ז כמש"ל ולא נתחייב עדיין וז"ב ופשוט. וגם אם עבר הרגל ולא הביאו א"צ להביא עוד כמו הוא בעצמו אם עבר הרגל א"ח עוד כמו שמבואר בר"מ מכש"כ היורשים וז"פ. ועיין בקצה"ח סי' ל"ט מביא בשם הרשב"א דלמאן דסובר ש"ד לאו דוקא קרקעות אלא אף מטלטלין דיתמי משועבדים מן התורה ע"ש יקשה למה מבואר בירושלמי ירשו קרקע אפילו מטלטלים חייבים ג"כ להביא ובש"ס דילן גבי האשה וכו' שמביאין עולתה לא נזכר קרקע כדברי הרשב"א וצ"ע ואין הירושלמי בידי לעיין בו. ומזה קשה על הבעל טר"א שכתבנו לעיל משמו אף דהי' חייב בראשון ואח"ז נפטר כגון שנעשה חיגר וכדומה פטור אף שהיה חייב בראשון ולמ"ד תשלומין דראשון הכל תלוי בראשון מכל מקום פטור אם פטור עתה ודברי הירושלמי סותר לזה דמת ג"כ פטור חוץ מה דבמתים חפשי לא גרע מחולה דא"י לילך וחזינן דהיורשים מביאים דאש"נ ה"נ בכל איש אם היה חייב בראשון אף דפטור בשני מכל מקום אש"נ וצריך להשלים דחזינן דהירושלמי סובר כן. ואף דבירוש' מבואר דוקא קרקע ועמדנו בזה מכל מקום זה דוקא ביורשים דמטלטלי דיתמי וכו' אבל מיניה דידי' בכ"ע משועבד אם כן למה אינו חייב וזו תשובה נצחת על דברי הטר"א. ועל התוספות דמסקי ג"כ למאן דסובר תשלומין זל"ז חייב בנפטר עתה ל"ק דהירו' סתמא ר"י ור"י סובר דתשלומין דראשון ע"כ חייב להשלים אף במת אבל לדברי בעל טר"א דבכ"ע פטור סותר דברי הירושלמי דמבואר בפירוש דחייב דאשתעבדי נכסי ע"כ דברי התוס' עיקר וראייתו אינה מוכרח ע"ש. ונרא' למ"ד הא דהירו' דוקא בנתרא' פנים ביום הראשון ונתחייב בקרבן ואשתעבדו נכסי כמו שמבואר בתורה יראה וגו' ולא יראה וגו' אבל כ"ז שלא נתראה פנים בעזרה לא נתחייב בקרבן כלל נהי דחיוב מ"ע עליו להתראות פנים להשלים על כל פנים קודם שנתראה פנים לא אשתעבד לקרבן כלל והירושלמי מיירי שנתראה פנים ומת אז אשתעבדי נכסי' לקרבן אבל בלא נתראה פנים כלל ומת לא אשתעביד נכסי והיורשים פטורים ואפשר שהתוס' שמסופקים אם פטור עתה ומסקי שפטור למאן דסובר תשל' זל"ז וכן הטר"א דסובר אף למ"ד תשד"ר פטור היינו בלא התראת פנים מקודם וצריך להשלים עתה הר"פ לקרבן בכה"ג פטור דלא אשת"נ אבל אם התראה פנים אשת"נ וחייב בכ"ע אף שפטור עתה כדברי הירושלמי ובאתי בכ"ז רק לעורר ישמע חכם וכו'. ע' ברמב"ם פ"ב מה' ב"מ דאבל אינו משלח קרבנותיו תוך ז' והוא מהש"ס דמ"ק אפשר אם נעשה אבל קודם יום טוב יו"ט מבטל גזירת זיי"ן אך אם נעשה אבל בליל יום טוב הראשון אפשר דאינו ראוי לקרבן ביום הראשון ופטור. אך אבל אינו נוהג אבילותו ברגל אך אפשר לענין כל דברי אבילות אבל לענין קרבן אפשר אף ברגל כמו אונן ברגל דאינו אוכל ואינו מקריב דאין חילוק בין רגל לשאר ימות השנה עיין במלמ"ל בה' אבל וצ"ע. ועולת ראי' אם דוחה שבת עיין בר"מ דאינו דוחה שבת וטומאה שאין זמנו קבוע דאם לא יקריב היום מקריב למחר וע"ל במצות חגיגה שהארכתי בזה ותלמוד לכאן ועוד יש לעורר בענינים אלו ובעזה"י אשנה פ' זה: