מנחת חינוך · סימן תפ״ח, א׳

לשמוח ברגלים שנאמר ושמחת בחגיך וגו' וזבחת שלמים ואכלת שם והדר ושמחת בחגיך כו'. ט"ס הוא וצ"ל וזבחת וגו' ושמחת לפני ד' אלקיך וגו' וזה כתיב גבי הר עיבל וילפי' דשמחה היינו בשלמים גם אח"ז יש חסרון המעתיק ריב"ב אומר בזמן שבהמ"ק קיים אין שמחה אלא ביין וט"ס וצ"ל אין שמחה אלא בבשר ועכשיו כו' אין שמחה אלא ביין כו' והוא בפסחים דף ק"ט. ודיני מצוה זו מבוארים בר"מ פ"א מהלכות חגיגה ובפ"ב ובר"מ פ"ו מהלכות י"ט. והנה דעת הר"מ והרהמ"ח דמצות שמחה מן התורה לאו דוקא בשלמי שמחה אלא כל עניני שמחה הן אכילה ושתיה ובגדים כל דבר המשמח אך בזמן שבהמ"ק הי' קיים מצוה מן המובחר לאכול בשר שלמים אבל באותם אנשים שלא אכלו קדשים כגון טמא וערל כו' חל עליהם המצוה בכל מין שמחה ע"כ גם בזה"ז שבעוה"ר אין מקדש נוהגת מצוה זו מן התורה עיין בר"מ פ"ו מה' י"ט. אבל התוס' במועד קטן דף י"ד ע"ב בד"ה עשה כו' דעתם דשמחת י"ט בזה"ז רק דרבנן ומצוה מן התורה דוקא בשלמי שמחה בזמן המקדש וכן בזמן המקדש באותם שלא אכלו שלמים כגון טמא כו' אינם חייבים במצוה זו מן התורה דמה"ת אינו רק בשלמי שמחה ונראה דלאו דוקא בשלמי שמחה דמבואר להדיא בחגיגה דף ז' ע"ב ובר"מ פ"ג מה' חגיגה דיוצאין בבכור ובחטאות ואשמות ול' הר"מ שמצוה זו לשמוח באכילת בשר לפני השם והרי אכלו ועיין בגמרא דא"צ להביא שלמים אם יש להם בשר קדשים אלא עיקר המצוה לאכול בשר קדשים הן בכור כו' רק אם אין לו צריך לזבוח שלמים לשם כך ע' בגמ' ותראה. ועיין בתוס' בחגיגה שם ד"ה עולים דכתבו הא דיוצאין ידי שמחה בנו"נ היינו שהקריבו משום שמחה אבל הביאם לשם נדרים לא נפיק רק משום הקדישם אם כן בבכור ומעשר ג"כ וכן בחזה ושוק צ"ל דהבעלים מביאים לשם שמחת הכהנים ועיין בספר ט"א שהשיג עליהם כיון דיש להם בשר מ"ל אם אין מביאים לשם שמחה מכל מקום יש להם בשר ע"ש ואין כח בידינו לדחות דברי התוס'. והנה להר"מ ג"כ יכול להיות אף דיוצאין בכ"ע דלא גרע משאר שמחות מכל מקום כיון דמצוה מן המובחר לאכול בשר קודש צריך להיות לשם שמחה. ובפלוגתא הנ"ל עי' בספר ש"א בסי' ס"ה האריך בפלפול ומכריע כדעת הר"מ והרהמ"ח דמצוה זו בכל מיני שמחה ונוהג בזה"ז ג"כ ע"ש ואין להאריך במקום שהאריכו האחרונים עיין בדבריו ויונעם לך. והנה השמחה נוהג בכל יום ברגל שבעת ימים של פסח ושמונת ימי חג ועצרת ואם שוחט שלמים יש לו בשר על שני ימים ובחטאת יש לו על יום אחד עי' פסחים דף ע' ועיין חגיגה דף ו' ע"ב דהתוס' הביאו תוספתא דשמחה יש לה תשלומין ובאמת היא תמוה דמאי שייך תשלומין כיון דכל יום מחויב בשמחה אינו דומה לראיה וחגיגה דאינו אלא יום א' שייך שפיר תשלומין ביום אחד אבל [שמחה] כל יום הוא מחויב. ולומר דישחט הרבה דיאכל הרבה זה לא שייך כלל דעיקר השמחה לאכול מה שיצטרך מבשר קדשים וכבר תמה בס' ט"א בקונטרס א"מ וכ' דתוספת' זו משובשת ובלאו הכי אין הלכה כהתוספתא ע' בתוס' וכן נראה מדברי הר"מ עיין בהלכות חגיגה. ושמחה דנוהג ברגלים בעצרת רק יום א' דהיינו י"ט אבל אח"ז לא שייך שמחה כלל ואינו דומה לראי' וחגיג' דיש לו תשלומין בעצרת ג"כ כל שבעה אבל בשמח' לא שייך זה ועיין בס' ט"א בדף ו' כת' זה לפשיטות ודבריו נכונים ועי' בסוגי' גבי מותר בהספד ותענית ביום טבוח שחל עצרת בשבת מפני הצדוקים ואי הוא מן התורה האיך עוקרים מפני הצדוקים עשה בקום ועשה וגם חזינן דאבילו' נוהג וברגל אינו נוהג מפני עשה זו בודאי ברור דמצוה זו אינו נוהג אלא ברגל היינו עצרת יום א' וז"ב ופשוט. ועיין במל"מ הלכות פסה"מ פ"ז: