מנחת חינוך · סימן תפ״ב, א׳

לתת ממה שיש לנו לעבד עברי וכו' ועז"נ הענק תעניק לו מצאנך וכו'. מבואר בר"מ בהלכות עבדים פ"כ. וכ"ה דיני המצוה. ע"ע בזמן שיוצא לחירות בשש או ביובל וכן נרצע שיוצא ביובל או במיתת האדון וקודם שנרצע יוצא במיתת האדון בלא בן כמבואר בר"מ ובח"ז בפ' משפטים או בשטר שחרור הכלל כל ששלוחו מהאדון ואין העבד עושה בע"כ צריך האדון בשעת יציאה ליתן לו הענקה ואם אינו נותן לו עובר בל"ת ועשה והלאו דלא תשלחנו וגו' נלע"ד דחייב תמיד להעניק לו. ודעת הר"מ דדוקא מכרוהו ב"ד מעניקין לו אבל מוכר עצמו אין לו הענקה כת"ק בקידושין ד' ט"ו. ודעת התו' שם דהלכה כר"א דגם מוכר עצמו יש לו הענקה והרהמ"ח סתם ולא גלה דעתו בזה וכן אמה העבריה היוצאת כנ"ל ונוסף שהיא יוצאת בסימנים יש לה הענקה. ועיין במ"ל שם שמביא בשם מהרי"ט דאינו חייב בהענקה לעבד רק אם הרב מסר לו שפחה כנענית אבל אם לא מסר לו שפ"כ אינו חייב בהענקה דכתיב כי משנה שכר שכיר והיינו דעובדו בלילה כמבואר בגמר' ובפי' רש"י שם בחומש וזה טעם להענקה אם כן אם לא מסר לו שפ"כ אינו חייב בהענקה ואפשר כיון דהיה בידו למסור לו חייב אך על כל פנים באם אינו רשאי למסור לו שפ"כ כגון שאין לו אשה ובנים אינו חייב בהענקה ע"ש ומכל מקום אני לך. והיוצא בגרעון כסף אין מעניקין לו דאין שלוחו מעמך דהוא בע"כ של האדון ברצון העבד. ומכ"ש אם ברח אפילו פגע בו יובל לאחר הבריחה דיוצא לחירות מכל מקום כיון דברח הו"ל אין שלוחו מעמך ופטור מהענק'. ומבואר בגמרא ובר"מ דאם עבד שלשה וחלה שלשה יוצא לחירות בסוף שש וא"צ להשלי' זה פשוט דרבו חייב בהענקה דיוצא בשש קרינן בי' ובחלה יותר משלשה שנים או ארבעה שנים לכל מר כדאית לי' עיין בר"מ פ"ב ובמ"ל דחייב להשלים אך אם פגע בו יובל יוצא כן מבואר בר"מ והוא ק"ו מבורח עיין בכ"מ. ומסופק אני אם חייב בהענקה אפשר לומר כיון דיוצא בע"כ של האדון לא הוי שלוחו מעמך או אפשר דדוקא בורח וגרעון כסף דעבד הוציא עצמו אף בע"כ של האדון אבל זה דאונס הוא ומה היה לו למיעבד דינו כדין יוצא ביובל ומעניקין לו. וצד זה נראה כיון דלא הי' מרצון העבד הו"ל שלוחו מעמך כמו במיתת האדון אף על פי ששלוחו בע"כ של האדון דבע"כ אתה וכו' מכל מקום כיון דהעבד לא גרם חייב בהענקה דהו"ל יציאה מאצלו כיון דהעבד אינו עושה כלל חייב בהענקה כנ"ל ופשוט. גם נראה פשוט דדוקא ביציאות הנ"ל דהתורה כתבה דיוצא לחירות והתורה גזרה ביוצא הענקה ל"מ בשש וביובל דגזה"כ הוא או אמה בסימנים אלא אפילו מיתת האדון דג"כ גזה"כ דהוי יציאה דאין עובד את הבת או נרצע אינו עובד כלל אף הבן. אבל אם העבד מת בתוך ימי עבדות אין מגיע שום הענקה ליורשיו אף דהעבד נאנס מכל מקום זה לא הוי רק אינו יכול לעבוד עמו אבל אינו בכלל יציאה כלל בוודאי פטור אף דלאח"מ הי' יובל במתים חפשי לא שייך כלל יובל ושאר יציאות אם כן לא יצא כלל רק נאנס נקרא ופטור מהענקה כנ"פ. וגם בעבד ג' שנים ומת אף דבחלה א"צ להשלים ויוצא לסוף שש מכל מקום היציאה נקרא בסוף שש והו"ל יוצא בשש אבל במת לא שייך יציאה בשש וביובל ופטור כנ"פ בתכלית הפשיטות ומכל מקום לא נמנעתי לכתוב זה. וביצא דנתחייב בהענקה ואח"כ מת העבד צריך ליתן ליורשים כן מסקנת הש"ס אליבא דכ"ע והר"מ א"צ לכתוב זה כי הוא פשוט דהוא חוב ויורש יורש חובות. ועיין במלמ"ל דמסופק אם כופין על הענקה כמו כל מ"ע שמכין עד שתצא נפשו או אפשר הו"ל מ"ע שמת"ש כתוב בצידה דאין כופין לקצת שיטות אף דאיכא לאו ג"כ וע"ש שמסיק דכופין דלא הוי לי' מ"ע שמת"ש בצידה ע"ש. ואם יש שעבוד נכסים גבי הענקה [נראה] דהנה בפניו דכופין אותו עד שת"נ יורדין לנכסיו ג"כ אפילו אם נאמר דלא אשתעבד נכסי כסברת הרמב"ן הבאתי כ"פ אף דשל"ד מכל מקום יורדין לנכסיו בתורת כפי' ע' במצוה הקודמת. אך אם גובין מיורשים או מלקוחות אפשר הוי כמו רבית דאין היורשים חייבים להחזיר דליכא ש"נ או איכא ש"נ ובריבית גלי קרא. ועיין במל"מ שמסופק בזה וכ' דדמיא לצדקה לשיטות הסוברים בצדקה איכא ש"נ בוודאי גם כאן איכא ש"נ. אך לדעת הסוברים דאין בצדק' ש"נ מכל מקום אפשר כאן יש ש"נ דשכיר קרי' רחמנא והניח בצ"ע. והנה אם יש ש"נ גובה העבד אף ממשועבדים דהו"ל מלוה הכתובה בתורה ובל"ז מן התורה גובין ממשועבדי'. ועיין בקצוה"ח סי' ל"ט דהקשה למ"ד דשל"ד אפילו במלוה הכתובה בתורה האיך חייב בהענקה במיתת האדון הא אין גובין מיורשים למאן דסובר של"ד וע"ש שתירץ דהתורה הטילה החיוב על היורשים והם הם בע"ח לעבד מנכסיהם וה"ה אפילו אם ש"ד ובפרט במלוה הכתובה בתורה נ"מ ג"כ אם לא נשאר נכסים מהאדון צריכים היורשים לשלם מנכסיהם כי ביציאה דמיתת האדון הטילה התורה החיוב על היורשים וע"ש. וז"פ דדוקא ביציאה דמיתת האדון הטילה התורה החיוב על היורשים אבל בשאר יציאות אין על היורשים חוב אם מת אביהם אח"כ רק מחמת חוב אביהם וגובה אם הניח אביהם נכסים אם אמרינן דיש ש"נ וז"פ. וגם נראה פשוט דהענקה החיוב אינו חל אלא בשעת יציאה דאז התורה חייבה ולא קודם ונ"מ דאין טורף מהלקוחות שלקחו מהאדון בימי עבדותו דלא היה אז החיוב כלל ולא אמרי' דלמפרע חל השעבוד בשעת קני' כמו שסוברים כמה שיטות בשומרים דמשעת שאלה אישתעבד נכסי וכאן נראה דודאי אין החוב והשעבוד מתחיל כלל קודם רק מתחיל בשעת היציאה מן האדון כן נראה ברור. והנה לדעת הרמב"ם דדווקא מכרוהו בית דין מעניקין לו ולא מוכר עצמו בוודאי אינו יכול להתנות שלא יהי' עליו הענקה כמו בשמיטה ובאונאה כי הענקה שייך להעבד והאיך יכולים הב"ד להתנות ואם לא יהיה קונים מ"ל להב"ד בזה דהתורה נתנה להם רשות למכרו באופן זה שצותה התורה אך לדעת התוס' שסוברים דאף במוכר עצמו יש לו הענקה אם יכול להתנות זה דמי לאונאה ולשביעית דאפשר לא עקר וגם אפשר דלא ידע דמחיל ע"ש ותלמוד לכאן. ואמה שנמכרה ע"י אביה והענקה שלה לאביה יכול להתנות עם אביה כנ"ל. אך אם מת אביה קודם דשייך לה בוודאי ל"מ תנאי של אביה כי נתחייב בשעת יציאתה לה ולא לאביה ואם התנה עמה ג"כ אם יוצאת בקטנותה בשש או ביובל או במיתת האדון אם כן לא שייך דמחלה דקטנה לאו בת מחילה מן התורה כידוע אך אם יוצאת בסימנים בת מחילה היא אפשר דמהני תנאי. ואם התנה עמה ולא עם אביה ואביה חי בשעת יציאתה בסימנים אפשר דמהני מחילה שלה אף דשייך לאביה היינו דהתורה זכתה שבח נעורים לאביה ואביה מינה קזכי אבל היא יכולה למחול או אפשר דא"י למחול וצ"ע והוא ענין ארוך וכעת א"י לעיין בדבר ובאתי רק לעורר. ושיעור הענקה כמה צריך ליתן לו שוה ל' סלעים והוא פלוגתא בש"ס ופוסק הר"מ כן עיין בכסף משנה ול"ד צאן וכו' אלא מכל דבר חוץ מכספים ובגדים כן פוסק הר"מ ועיין בכסף משנה ונראה דאם אין לו אלא כספים ובגדים א"צ ליתן לו כלל וא"צ לקנות דבר שיתן לו כ"נ. שוב ראיתי במל"מ בשם מהרי"ט דכ' דאם אין לו אלא כספים ובגדים מכל מקום צריך ליתן לו שיעור שלשים סלעים רק כפי הברכה א"צ ליתן לו מכספים ובגדים והמלמ"ל השיג עליו ע"ש וסובר דא"צ ליתן לו כלום. ואע"פ דהשיעור למ"ד שקלים היינו שלא יפחות אבל מצוה ליתן לו יותר כפי הברכה וילפינן מקרא. ועיין ברש"י פ' ראה על פסוק וזכרת וגו' פי' והענקתי ושניתי לך מביזת הים אף אתה הענק ושנה לו. ואיני מבין מה זה הפי' ושנה וכו' ונראה דהיינו דבר זה דצריך ליתן לו יותר מהשיעור כפי הברכה אף דבגמ' דידן ילפי' דבר זה מאשר יברכך וגו' רש"י מפרש על וזכרת וגו' דזה טעם המצוה כמו ביזת מצרים וביזת הים. ואם יש לו ממה ליתן ואינו רוצה דכופין אותו אם רוצים גובים מאתו כספים אף על פי שזה אינו משועבד לו מכל מקום נוטלים מאתו בתורת כפיה כמ"ש בשם הרמב"ן אף דלא נשתעבדו הנכסים מכל מקום הוא בתורת כפיה עיין לעיל אך אם אינו בפניו אין נוטלים מאתו דבר שאינו משועבד ופשוט.