מנחת חינוך · סימן מ״ח, ב׳

דיני המצוה כו'. ע' סנהדרין פ"ה ור"מ פ"ה מה' ממרים ואכתוב הדינים בקיצור כדרכי בעז"ה. הנה המכה חבירו עובר בלאו דלא יוסיף בין הכאה שיש בו חבורה או אין בו חבורה ובהכאה שיש בה ש"פ אין לוקין דריבתה התורה לתשלומין ותרתי לא עבדי ובהכאה שאין בה ש"פ לוקין כיון דאינו חייב ממון לוקין על הלאו כמבואר בש"ס ור"מ וגבי אב ואם גם כן הדין כן ואם הכה הכאה שאין בה חבורה או שמשלם בש"פ ופמש"פ לוקין אך בהכה אב ואם הכאה שיש בה חבורה חידשה התורה עונש מיתה דהיינו חנק ואם כן אינו משלם אפילו בהכאה שש"פ כי מיתה פוטרת מתשלומין דקלב"מ וא"ח מיתה אפילו לא התרו בו למיתה מכל מקום אינו משלם אלא בעדים והתראה כשאר ח"מ מכל מקום דקיימא לן ח"מ שוגגין פטורים מתשלומין עיין ר"מ פ"ד מה' חובל ומזיק ע"ש ואם לא התרו בו למיתה רק למלקות מלאו דלא יוסיף פטור מתשלומין מחמת ח"מ שוגגין חייב מלקות כי ח"מ שוגגין אין פוטר ממלקות ע' בחולין ובר"מ ה' שחיטה ע"ש וחייב מלקות ככל חובל איש מישראל במקום שא"ח בתשלומין וז"פ. ונלע"ד דזה שחייבה התורה בהכה או"א או בחבירו היינו דוקא בלא רשות אבל אם אביו ואמו אומרים לו שיכם או יקללם או חבירו א"ע בלאו הזה וא"ח מלקות ולא מיתה ע' פ' החובל ובר"מ פ"ה מה' חובל לענין ממון אם נותן לו רשות ע"ש. ולענין חיוב מלקות או מיתה נלענ"ד פשוט דא"ע וא"ח וכ"נ מלשון הר"מ פכ"ו מהלכות סנהדרין ה"ו שכתב אף על פי שיש לו לדיין או לנשיא למחול על כבודו א"י למחול על קללתו וכן שאר העם אף על פי שמחל המקולל מלקין את המקלל שכבר חטא ונתחייב עכ"ל וע"ש בכ"מ משמע דוקא אם כבר קילל כיון שכבר עבר עבירה לשמים אין המחילה מועלת אבל בתחלה שנותן רשות לקלל אין כאן עבירה כלל וכן כאן גבי מכה ושם יש קצת עבירה דמוציא ש"ש לבטלה ויבואר לקמן אי"ה פ' קדושים אבל גבי מכה אין כאן עבירה כלל לא בחבירו ולא באב ואם. ומה דמבואר כאן בש"ס דאבעיא לענין להקיז דם היינו שלא מרצון אביו ומכל מקום מסקינן דפטור כיון דהיא לרפואה וכן הנהו תנאי דלא שבקו לבניהם ליטול להם קוץ היינו דלמא יעשו חבלה שלא לצורך בשוגג שלא מרצון אביו אבל אם אביו מוחל ומצוה להכותו נראה דא"ח כלל וכן בחבירו ואינו עובר כלל אף על פי שלא מצאתי זה מפורש מכל מקום הסברא נותנת כן כנלע"ד ברור. ודוקא במכה מחיים אבל לאחר מיתה פטור דל"ש חבורה כ"ה במשנה.