מנחת חינוך · סימן תס״ד, י״ג

עוד כתב הר"מ דכסף מע"ש נגנז והוא בש"ס וזה כש"כ ממע"ש עצמו ע' מ"ש לעיל במצוה לא תאכלו על הדם בפ' קדושים דהגאון בעל הצל"ח בפסחים מסופק בדעת הר"מ במעות מע"ש אם הוא ג"כ ממון גבוה או אפשר קיל ממע"ש והו"ל ממון הדיוט ואני הבאתי שם ראי' דה"ל ממון הדיוט אם כן בוודאי ה"ל שללה. עוד מבואר דכתבי קודש יגנזו ע' בגמ' דהוא לא כר"א וכבר כתבתי בח"ז דלא שייך לומר כיון דהוא מצוה אין לאו במחיקה כיון דלא הוי דרך השחתה כמו ע"מ לתקן ה"נ במצוה ז"א דכאן עיקר המצוה דרך השחתה ושפיר הוי השחתה ומכל מקום נראה דהעשה ושרפת דוחה הל"ת דלא תעשון וכו' ולא שייך כיון דהוא ע"י פשיעה אין עשה דוחה ל"ת כמ"ש התוס' בעירובין גבי מתן א' שנתערבו במתן ד' דכבר כתבתי דסברת התוס' דאם העשה הי' יכול לקיים בלא פשיעה רק ע"י פשיעה צריכים לדחות הל"ת בכה"ג אינו דוחה אבל אם בלא הפשיעה לא היה עשה ג"כ והעשה ג"כ בא ע"י הפשיעה בכה"ג דוחה ואין כאן מקומו. רק דזה מדרבנן מפני כ"ש ע"כ אסור בהנאה ואינו נשרף כמבואר בכמה דברים שהבאנו לעיל ע' בסוגיא וברש"י וחז"ל עקרו עשה בשאו"ת מפני כ"ש. וקצת צ"ע בגמ' למה סובר ר"א דעיר שיש בה מזוזה אינה נעשית עהנ"ד דכתיב לא תעשון וכו' ולמה לא ידחה העשה הל"ת וע' רש"י דפי' דא"א לשרפה וכו' וה"ל שלל שמים וצ"ע. וכבר הבאתי בח"ז דברי רש"י הללו על כל פנים לדינא דפסקינן דיגנז ולא הוי שלל שמים איסור השריפה אינו אלא מדרבנן מפני כ"ש. ואם עבר ושרף אפשר דחייב מלקות אף דמה"ת עשה דוחה ל"ת כיון דהוא רק דחוי' וחז"ל עקרו העשה שוב לוקין ועוררתי זה בח"ז ובאתי כאן רק להזכיר. וכבר כתבתי דהמדיחין יש להם דין אחר אך יש לספק אם הודחו רוב העיר בלא הם על כל פנים גם נכסיהם אבד דלא עדיפי מנכסי צדיקים אך אפשר דכל דין נכסי צדיקים יש להם דהממון שיש להם חוץ לעיר פלט או מכל מקום כיון דרשעים הם אף ממונם שבחוץ אבד כנכסי הרשעי' והצד הראשון נראה יותר דבד"ז לא הוי רשעים דגזה"כ בנידחין דוקא כ"נ. ומצוה זו נוהג בזמן שב"ד הגדול יושבים במקומם כי עהנ"ד אין דנין אלא בב"ד הגדול ועוד יש לעורר במצוה זו אך כבר כתבתי כ"פ דלברר כל פרט צריך חיבור מיוחד ובאתי רק לעורר ישמע חכם וכו':