מנחת חינוך · סימן מ״ו, א׳

שכל כו'. דיני המצוה הם בכתובות ור"מ פי"ב מהלכות אישות ובפרקים הבאים ודעת הרהמ"ח כדעת הר"מ דשלשה אלה הם מן התורה כהני תנאי בכתובות מ"ז ע"ב ודעת הרמב"ן דמזונות וכסות הם רק מדרבנן רק עונה וג"כ קירוב בשר ע"ש בפי' התורה ודעת הרב המגיד דמזונות דרבנן וכסות מן התורה ועאה"ע סי' ס"ט תמצא השיטות. ושיעור המזונות וכסות מבואר שם בש"ס ור"מ ודוקא בעני אבל עשיר הכל לפי כבודה וכבודו דעולה עמו כו' כמ"ש הרהמ"ח כאן ובס' הפלאה בסוגי' שם ובק"א כתב למ"ד דנלמד מזונות משארה ג"ז מן התורה ליתן לפ"כ וכבודה דילפינן דעולה עמו כו' אבל לראב"י דדריש קרא לכסות ומכל מקום מזונות מד"ת מחמת ק"ו מה זה שאין בה קיום נפש מזונות שיש בה קיום נפש כמ"ש תוס' כתובות מ"ח אם כן רק לקיום נפש הוי מן התורה אבל לפי כבודו וכבודה אינו רק דרבנן ע"ש והנראה דדברים אלו מן התורה ומסרם הכתוב לחכמים שיעור מזון וכסות וזמן העונה כמו שמצינו כ"פ. ועש"ס ור"מ ובאה"ע דרפואה שאין לה קצבה הוא בכלל מזונות לאחר מיתת בעלה. ונ"פ דמה"ת אין שום רפואה אפילו אין לה קצבה בכלל מזונות ויש כמה ראיות וז"פ לענ"ד. וכ"ז דוקא אשה נשואה אבל ארוסה א"ח בשכ"ו כן מבואר כ"פ בש"ס ולכאורה כיון דהכתוב מיירי ביעוד וכתיב אם אחרת יקח ע' קדושין פ"א אם כן מיירי באירוסין ולראב"י דכל הכתוב מיירי בכסות אם כן מנלן דארוס' לא מחייב בכסות כיון דהכתו' מיירי באירוסין וצע"ק: