מנחת חינוך · סימן מ״ד, ג׳

הכלל היוצא ממ"ש דמצוה שאנו עסוקים בה הוא מצוה על האדון שיסייע הגרעון ואין כופין האדון ע"ז אבל בלא סיוע דהיינו שנותן לאדון כפי השומא זה דין גרעון ויוצא בע"כ של האדון וזה נלמד מנמכר לנכרי שכתוב שם דין גרעון אבל לא מצות סיוע ומצוה זו דסיוע אינה אלא בא"ע דכתיב והפדה ולהמסקנא לא ילפינן בהיקש כמ"ש בכ"מ רק מנמכר לנכרי ע"כ שייך בעבד דין גרעון רק לא הסיוע וגם א"ע אינה יוצאה בע"כ אם לא שנותנת כפי השומא ועל הסיוע לא כפינן לי' ע"כ מוני המצות מונין המצוה הזאת דסיוע ורק בא"ע אבל בעבד אין מצוה בסיוע כלל. או אפשר דאם נאמר דלא כדעת הכסף משנה שם אלא מקשינן עברי לעבריה מכל מקום אינה נמנית בפ"ע כיון דהוא מי"ג מדות והדברים עתיקין אבל בנמכר לעכו"ם בודאי אין שייך מצוה דסיוע כלל דאינו בר מצות וכן לפמש"ל דנמכרת לחרש שוטה וקטן ואם רוצית לצאת צריכה ליתן לפי השומא וזה דין ג"כ ויוצאת אף מחרש שוטה וקטן כמו דיוצאת בשש וביובל אבל א"צ לסייע כי אינו בר מצוה ובדברי הר"מ שמנה מצות פדיי' ולא חילק בין מצות סיוע לדין גרעון וגם בפ"ב גבי גר"כ דנותן לו ששית המנה נראה דיוצא בע"כ וזה הוי בסיוע האדון ולא מצאתי רמז בראשונים ממ"ש אך ב"ה הדברים ברורים ונכונים הפוך וכו' לשי' הרמה"ח. ולפמ"ש הא דיוצא בגרעון אין מעניקין לו היינו כיון דיוצא בע"כ זה דוקא דנותן כל דמי השומא אבל אם הגרעון הוא בדרך סיוע אם כן ה"ל מרצון האדון ומעניקין לו ויבואר לקמן אי"ה דין הענקה. ואם לא קיים מצוה זו מבטל מ"ע רק דאין כופין להרהמ"ח. ודינו לענין תשובה כשאר מ"ע ויתבאר לקמן מצות תשובה אי"ה ולדעת הרהמ"ח אם נשבע שלא לייעד ולא לפדות חל השבועה כיון דברצונו תלוי מלתא ופשוט ושאר הדינים תלי"ת בארנו הכל במצוה הקודמת: