מנחת חינוך · סימן תל״ז, א׳

שלא נאבד ונמחה כו' כגון ביהמ"ק כו' ושמותיו היקרים ב"ה כו' ועז"נ לא תעשון כן כו'. מצוה זו מבואר פ"ו מהלכות יסוה"ת והנה הרבה האריכו האחרונים במצוה זו. ע' ביו"ד ובס' משנ"ח שהאריך בזה. ואכתוב בקיצור כדרכי בח"ז בס"ד. והנה כל הדינים בר"ם הן מחיקת השם והן נתיצת אבן מהמקדש והשורף עצי הקדש כ"ז אינו נמנה אלא בלאו אחד לא תעשון כו' והנה אם עשה אחד מהדברים הללו לוקין כמבואר בר"מ וכן אם עשה כולם כאחד שמחק ושרף הקדש ונתץ מן המקדש לוקין ג' מלקיות ואין זה לאו שבכללות כי הכל אחד שלא לאבד דבר ששמו ית' נקרא עליהם והוי גופים מחולקים. ע' בס' משנ"ח שהאריך קצת בזה. ודיני מחיק' שמו ב"ה עבר"מ ובהרהמ"ח מבוארי' השמות שאינן נמחקים ועיין בכסף משנה הגרסות שהי' להר"מ ועיין בטור ובש"ע יו"ד סי' רע"ו איזה השמות ואין להאריך בזה. ומבואר בר"מ דהמוחק אות אחת משמות אלו לוקין. ופשוט ל"מ אם מוחק אות מהשם דעי"ז אינו נקרא הו"ל בודאי מוחק כגון למחוק א' מאלקים ובלא א' אינו נקרא השם כלל אלא אפילו מחק אותיות מהשם ונשאר שם אחר כגון הי' מאלקים דנשאר אל וכדומה מכל מקום לוקין דעכ"פ מחק שם זה והוא עתה שם אחר וז"פ עיין בר"מ ובטור ובכ"מ ובב"י. ונראה דעכ"פ א"ח רק במחק אות או דמקלקל השם לגמרי או דנקרא שם אחר אבל במחק קצת מן האות ועדיין האות ניכר כגון שהיה האות ארוך או רחב וקצרו ועדיין צורת האות עליו לא הוי מוחק כלל כיון דהשם נקרא יפה מאי איכפת זה לא הוי איבוד כלל. ועיין בספר משנ"ח שכתב אפילו קוץ של י' חייב היינו באופן שיתקלקל הי' לרש"י כדא"ל ולר"ת כדא"ל והדברים עתיקין אבל באינו מקלקל כלל בודאי אינו אסור כלל כנ"פ. ועיין בש"ע בב"י צריך לכתוב יהודא ושכח לכתוב הדל"ת יתלה הד' למעלה וכשר דנקרא עם האות התלוי אם כן אפשר אם כתב השם הוי' ב"ה וכתב דל"ת למעלה הו"ל כמוחק כיון דנקרא עתה יהודא אך באמת ז"א ל"מ דחיוב ליכא כיון דאינו עושה מעשה בגוף השם אלא אפילו איסורא ליכא דהתלוין מצטרף להכשיר ולא לפסול דאם תולה אותיות שא"צ בספר תורה אינו פוסל דלא נשתנה כלל רק אפשר דפוסל מטעם יתר אות או תיבה ולדעת הסוברים דאין יתר פוסל עי' בשו"ת נו"ב מה"ק חיו"ד סי' ע"ד בודאי אינו פוסל אם תלוי למעלה אות לומר שיקרא עם השורה והתיבה מתחתיו וע"י נקרא תיבה אחרת זה אין סברא כלל ול"מ זה בשום מקום ה"ה כאן לענין השם נמי כנ"ב דתלוי אינו רק להכשיר ולא לפסול ומכל מקום באיסור תורה ירא אני להתיר לתלות אות למעלה מהשם רק לענין מלקות נראה דאין לוקין ע"ז. וגם לענין קריאה בתורה אינו פוסל תלוי דאינו צריך ואינו מצטרף לפסול רק להכשיר כ"נ. ונראה דאם כותב נקודות תחת השם שעי"כ נשתנה הקריאה כגון שהיה כתוב שם אל ועשה פתח באל"ף בודאי איסור תורה הוא כיון דמתקלקל הקריאה ע"י הניקוד דכך קורין וא"ד לתלוי שכתבתי למעלה. מכל מקום לענין מלקות נראה דאין לוקין כיון שאינו עושה מעשה בגוף השם ועדיף מגרמא ובפרט דיש תיקון שימחק הניקוד ואף דלא מחק אין בו מלקות כיון דאינו עושה בגוף השם כלום כנ"ב ובאתי רק לעורר. ומבואר בש"ס ובפוסקי' דאותיו' הנטפלין להשם מלפניו מותר למוחקן כגון למ"ד מלה' וכדומה והנטפלין מאחריו אסור למחקו דכבר קדשו השם וכ' הר"מ דאין לוקין במחיקת הנטפלין ומכין אותו מכל מקום ואינו מבואר להדיא אם הוא על כל פנים איסור תורה או רק איסור מדרבנן ועי' באחרונים דהסכימו דאינו אסור אלא מדרבנן עי' בנו"ב מה"ק. ומבואר בר"מ דך' של אלקיך וכ"מ של אלקיכם הוי נטפל ואפ"ל דוקא אם מחק אותיו' כ"מ דישאר השם אלקי כתקנו ולא מחק רק הנטפל אינו רק מדרבנן אבל אם מחק רק המ"ם ונשאר אלקיכ דזה הוי קלקול בגוף השם דאינו נקרא כלל כי הכ' בסוף הוא כ' כפופה וצריך להיות כ' פשוטה ובכ' כפופה אינו נקרא כלל וה"ל קלקול בגוף השם אך אפשר דמ"מ נקרא שפיר השם אף דכ' כפופה בסוף התיבה ע' במגלה ובשבת בסוגיא דמנצפך כו' ועיין בס' טיב גיטין שהאריך בזה ובאתי רק לעורר. והרהמ"ח כתב מ"ם של אלקיכם נרא' דג"כ אינו רק מדרבנן. והנה בכ"מ שנכתב השם אפילו על כלים חייבים על המחיקה כמבואר בר"ם. וכ' חק תוכות או מרוקם דאינו כ' עי' בגיטין אם חייבים על מחיקת השם בכתב הזה ע' במשנ"ח שמבי' בשם תשובת האחרונים בעל ש"י ובעל חו"י והגאון מהדא"ב שמחולקין בזה. ועיין בס' תורת גיטין בגיטין פ"ב שמסופק בזה וכבר קדמוהו האחרונים הנ"ל ולפי שאין הספרים הנ"ל ת"י איני רוצה להאריך בזה. ופשוט דל"ד בכתב אשורית ה"ה שם הנכתב בכל כתב חייבים על המחיקה ועיין ביו"ד בש"ך סי' קע"ט שכ' בפשיטות דשם בלשון אחר כגון גאט בל"א או בלשון אחר אין איסור מחיקה כלל עי"ש ועיין בא"ח סי' של"ד.