מנחת חינוך · סימן תל״ו, א׳

שנצטוינו לאבד ע"א כולם כו' שנאמר אבד תאבדון כו' מבואר בר"מ פ"ז מהלכות עכו"מ. ובא"י צריך לרדוף כו'. ולשון הר"מ אבל בח"ל כו' אלא כ"מ שנכבש וכו' וי"ל דוקא בכיבוש יחיד כמ"ש כ"פ אבל בכבוש רוב ישראל דנתקדש כא"י לכל הדינים כמו שמבואר בר"מ פ"א מהלכו' תרומות אם כן צריך לרדוף אחרי' לאבדם. ואפשר דהוא רק בארץ שבעה עממים כנראה מפשט הכתוב וידוע כי הם יסוד ע"ז ושרשה כמבואר כ"פ בדברי הרהמ"ח. ומבואר במצוה שאח"ז דיש לאו במחיקת השם מן הכתוב ואבדתם את שמם כו' לא תעשון כן כו' על כל פנים נראה דמצוה במחיקת שם ע"ז והוא בכלל איבוד. ועיין בע"ז דמצוה לכנות לה שם גנאי מפסוק זה והר"מ אינו מביא זה. וגם מצוה למחוק שם ע"ז לא ראיתי בפוסקים שיביאו ועיין בסנהדרין גבי ברכת השם ונראה דהכל בכלל איבוד וא"צ לחשוב ומכל מקום צ"ע. ונוהג בכל אישי ישראל. אך בב"נ אף שמצווה על ע"ז היינו שלא לעבוד אבל לא על לאוין אלו. וז"פ: