ויוצא ג"כ במיתת האדון אפילו הניח בן דכ"ה גזירת הכתוב דאינו עובד את הבן אם כן יוצא בדברים שבארנו לעיל וכבר כתבנו דלדעת הרמב"ן מ"ע נוהג גם באשה דינה שוה לאיש ונמכרת לעכו"ם ג"כ ואין שום חילוק ומבואר בר"מ כאן פ"א מלך שגזר שכל מי שלא יתן מס הקצוב וכו' ישתעבד לזה וכו' ה"ז מותר להשתעבד בו יותר מדאי ומקור ד"ז בב"מ פא"נ ובפ"ט ה"ד כ' דדינא דמלכותא דינא לעבד כנעני הנלקח בדינא דמלכותא הוא כע"כ לכ"ד ועיין כסף משנה שד"ז מבואר להדיא ביבמות דמ"ו דר"פ הוי מספקא לי' אי דד"מ דינא להיות הגוף נקנה לו ופשיט לי' דדין המלך דין וגופו קנוי לו וצריך ג"ש ומיירי שם שקנה עכו"ם בדין המלכות דינו כע"כ לכ"ד וכפירש"י שם ביבמות דקנו נכרים בדד"מ ע"ש אבל הריטב"א ביבמות כתב דסוגיא דיבמות מיירי בישראל הנלקח בדד"מ צריך ג"ש כי גופו קנוי לו וא"י אף ביובל אך אין רבו מוסר לו ש"כ וחוץ לזה גופו קנוי דהיינו ל"מ מחילה רק גט שחרור ופשוט לדעת הריטב"א אף אם נאמר דסובר כדעת הר"מ דאין דין מ"ע נוהג באשה מכל מקום דוקא מ"ע אבל כאן דהטעם מחמת דין וחוק המלכות כדאמר ר"ש מוהרקיי דהנהו אין חילוק בין איש לאשה כי דין המלכות הוא דין ולכאורה נתעורר קושית המ"ל ומה שהקשינו לעיל מה מקשה הש"ס הא האי אמה ה"ד וכו' דלמא מיירי באמה הנמכרת עפ"י דין המלכות דגדולה ג"כ נמכרת ושוה לעבד ולא הוי זו ואצ"ל זו דבאמת משמיענו החידוש דאמה הנמכרת דגופה קנוי וגם מזכין ע"י וס' הריטב"א איננו ת"י כעת וראיתי ברשב"א שפי' ג"כ כן דישראל הוי וגופם קנוי מחמת דין המלכות וכי נפקי צריכים ג"ש ע"ש ולומר דדין המלכות אלים ביותר דהוי כע"כ וידם כיד רבם אף שהם ישראלים וא"י לזכות ע"י ד"ז צ"ע ובכ"מ כאן פ"ט מסופק לדעת הר"מ דכתב הדין בע"כ דגופו קנוי לו אי דוקא בישראל הקונה עכו"ם כיון דיש לו קה"ג בעכו"ם עפ"י דין התורה כמבואר בש"ס שם מהם תקנו אתם קונים מהם אם כן בדד"מ יש להם נמי קנין הגוף אבל העכו"ם שקנה עכו"ם דנמכר מעצמו עפ"י דיני התורה אין עכו"ם קונה עכו"ם לגופו רק למע"י כמבואר בש"ס דלא הם קונים מהם וכ"ה בר"מ שם אם כן אף הנמכר על פי דין המלכות אין לו קה"ג כנראה מסוגיא דגיטין פ' השולח או אפשר דאלים דד"מ דקונה הגוף נמי וכתב שם שצד זה נראה לו יותר דאלים דד"מ והגוף קנוי לו אך מד' הרשב"א נראה כצד הראשון ע"ש וכ"ה בשו"ע סי' רס"ז סעיף יו"ד דעכו"ם הנמכר לעכו"ם בדד"מ יש לו בו קה"ג ע"ש ונ"ל דלדעת הריטב"א שסברתו דמיירי בעבד עברי וגופו קנוי לו על פי דד"מ (ואין כן דעת המחבר שם סי"ד) אפ"ל אפילו עבד עברי הנמכר לעכו"ם דאף שעל פי קנין התורה אין עכו"ם קונה ישראל לגופו ע"ש מכל מקום דד"מ אלים כמו עכו"ם בעכו"ם דאין לו קה"ג מגזירת הכתוב מכל מקום עפ"י דינא דמלכות' יש לו קה"ג ה"ה לשיטה זו יש לעכו"ם קה"ג בישראל נמי כנלפע"ד וב"כ וב"כ לפמ"ש ג"כ לא קשי' קו' התי"ט באהלות שהבאנו לעיל דכתב לא שמענו ישראלית שתהי' שפחה לעכו"ם דלדעתי ברור אף לדעת הר"מ דאין אשה מוכרת עצמה מכל מקום בדין המלכות ודאי נמכרת כמו איש וז"פ ולפ"ד הכסף משנה ופסק המחבר שעכו"ם על עכו"ם אף שאין לו קנין אלא למע"י מכל מקום אם נמכר בדין המלכות יש לו קה"ג ל"ק קושית המקנה שהקשה היאך אמרי' בב"ק דגם ע"ע הנמכר לעכו"ם גופו קנוי לדעת הרמב"ן והריטב"א שסוברים הטעם דגופו קנוי מחמת דמותר בש"כ ובנמכר לעכו"ם לדעת המהרש"א שהבאנו לעיל דדוקא בש"כ שיש לרבו מותר אבל אסור בש"כ של אחרים אם כן כיון דעכו"ם אין לו ש"כ דאין לו קה"ג בהשפחה רק למע"י ולא הוי שפחה קנוי' לעכו"ם אם כן העבד אסור בה ע"ש ובאמת לפי פסק המחבר משכחת לה עכו"ם שיש לו ש"כ וגופה קנוי לו בדינא דמלכותא כמבואר והעבד מותר בה וזה אמר תלמידי. ולכאורה קשה על פסק המחבר דבדין המלכות יש לעכו"ם על עכו"ם קה"ג מהא דמבואר בנזיר ס"א דעכו"ם אין בהם דין נזירות וילפינן שם דכתיב והתנחלתם וכו' ואין לעכו"ם דין ירושה מאביו בעבד וכו' דלא הם קונים זמ"ז ע"ש ולדעת המחבר יש לו קה"ג ומוריש לבניו אך באמת הש"ס קאי על הפסוק והתנחלתם וכו' דקאי שם על הע"כ המבואר בתורה מהם תקנו וכו' על אותן עבדים א"ק דצריך להיות שינחלו ובעבדים המבוארים שם בתורה אין לעכו"ם קה"ג ע"כ ילפינן שפיר וז"פ ויש עוד להאריך במצוה זו אך כבר הודעתיך שהי' לי ביטולים הרבה והפסדתי הרבה במצוה זו והרבה כתבתי בלא דעת צלולה ומכל מקום בעה"י ימצא המעיין הרבה הערות נכונות ישמע חכם וכו':
מנחת חינוך · סימן מ״ב, מ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
