מנחת חינוך · סימן מ״ב, כ״ג

והנה היובל גם כן אפקעת' דמלכ' הוא דהעבד קנה עצמו והוא גזירת הכתוב ולא בלבד דחייב האדון לשחררו וכופין ע"ז כמו כל מ"ע ונ"מ אם הוא עבד של קטן דלאו בני מצות נינהו לא יצא אלא הוא אפקעת' דמלכ' וכ"ה כאן בלשון הר"מ ואי"ה בפ' בהר יבואר באריכות. אך יש בזה תנאי לפ"מ דקיימא לן שם בר"ה דשלשתן מעכבים ואם ידוע דאין ע"ע בישראל אין יובל נוהג כלל וע"ש ברש"י זו מסורה כו' דלר"י אין שלוח עבדי' מעכבת דאי מעכב אם אין ע"ע בישראל אין יובל נוהג וכן אם יש ע"ע והרב ממאן לשלחו אין יובל כלל ע"ש בסוגי' אם כן לחכמים דבאמת מעכב הוי הדין כך אם דר"מ ידוע לנו שיש כך וכך עבדים ואין האדונים רוצים לשלחם אם כן ל"ש לומר אפקעת' דחזינן דמעכב היובל ואין יובל כלל ולא אפקע רחמנא כלל רק בכה"ג הוי מ"ע דצריכים ישראל שיעשו מצות היובל ואם עושים איזה דבר המעכב כופין עד שת"נ לקיים זה אבל אינו אפקעתא דמלכ' דאל"ה הי' תמיד יובל אע"ג דאינ' מסורה לב"ד ע"ש בש"ס ורש"י ותבין. ואימתי מעכב היובל דאין סברא דאם הרוב משלחים עבדים יעכבו המיעוט שלא שלחו כגון שא"א לכפות אותם ואפשר דתלוי ברוב אנשים אם הם משלחין העבדים חל היובל או אפשר אפילו אם המיעוט עושין כדין חל היובל אם כן ממילא כיון דחל ה"ל לשאר האנשים אפקעתא דמלכא וכשמשעבד אותו עובר על לא תגזול וגם אפילו של קטן יוצא לחירות אבל אם אין בישראל רק עבדים של קטנים אם כן כ"ז שאין משלחים אינו חל כלל היובל שיוצא לחירות כי מעכב ורק שהב"ד יכופו אותם לעשות מצוה וקטנים לאו בני כפיה נינהו על מצות וה"ל כמו שאין עבד כלל בישראל דמעכב היובל ול"ש אפקעתא דמלכ' כיון דאין יובל כלל. הכלל פעמים הוא מ"ע כגון דכולם אינם רוצים לשלח אין כאן אפקעת' דמלכ' רק כופין אותם לקיים מ"ע של יובל אבל אם קצת משלחים אם כן חל היובל וה"ל לשאר העולם אפקעת' דמלכ' ונ"מ נמי לענין קטנים כמ"ש וב"ה יבואר בארוכה במצות היובל לקמן פ' בהר. ואם יכולים למכור אותו בשנת היובל עצמו אינו מבואר כאן אך במוכר שדה בשנת היובל הוא פלוגתא בערכין רב סובר מכורה ויוצאה ושמואל סובר אינה מכירה כלל דהשתא מכורה כבר יוצאה כו' והר"מ פי"א מה' שמיטה ויובל פוסק כשמואל אם כן כאן נמי דאין חילוק ובעזה"י יתבאר במצות יובל וכאן ל"ב רק להזכיר. ומ"ע ונרצע יבואר לקמן כי דברינו אלה הכל במכרוהו ב"ד.