מנחת חינוך · סימן מ״ב, כ״א

א) יוצא בשש אם שלמו ש"ש ממכירתו ולא שנות עולם יוצא לחירות ועמ"ל פ"ב מה"א שהאריך ומסיק להלכה דל"ב ש"ש מעל"ע דשעות רק ד"מ שנמכר בר"ח ניסן ביום תיכף שמגיע ליל ניסן שלמו לו השש שנים וכ"ד רה"פ. ונ"ל בעת שמקדשין עפ"י הראי' ובפרט דד"ז דע"ע רק בזמן היובל ואז מקדשין החודש בב"ד וכבר כתבתי לעיל במצות קד"ה אבל הב"ד מקדשים או יום ל' או אם לא באו עדים מקדשין יום ל"א אם כן תיכף בכ"ט באדר תחלת ליל ל' בניסן דיש ספק אפשר דיקדשו הב"ד למחר אם כן עתה ר"ח ויוצא לחירות. אם כן א"י לכופו לעבוד לו בלילה דלמא הוא ב"ח דאפשר הוא ר"ח. ואם למחר באמת לא קידשו ב"ד אפשר דמשלם לו העבד מה שביטל ואין כאן מקומו לדין זה. וכן אם עשה מלאכ' וביום נתקדש החודש בודאי בעה"ב צריך לשלם כשכיר יום בעד היום והלילה וגם כן תיכף בתחלת ליל שלשים נאסר בשפ"כ דלמא יקדשו ב"ד את החדש ואינו עבד כנלע"ד פשוט. ול"ש לו' חזקת מ"ק מספק וג"כ חזקת היתר בש"כ כמ"ש האחרונים דספיקא דדינא ל"ש חזקה המכרעת דבשביל חזקה לא ישתנה הדין וכי בשביל חזקה לא יקדשו ב"ד את החודש וגם חזקת מ"ק הוא רק חזקה המכרעת ואין כאן מקומו. והנה מה שיוצא בשש אפקעתא דמלכא הוא מלך העולם ב"ה אף שהאדון אינו רוצה כי הוא משוחרר ממילא ומכל מקום מצוה על האדון לומר לו צא בשעת יציאתו ואף שלא א"ל יוצא בחנם עיין ר"מ פי"ב הי"ב ואם ברח תוך שש חייב להשלים השש שנים ואם חלה אם פחות מד' שנים א"ח להשלים ואם ד' שנים חייב להשלים בין רצופים בין מקוטעים ואם היה יכול לעשות אפילו מעשה מחט אפילו חלה כל שש א"ח להשלים. ובמ"ל הביא ירושלמי דחלה ואח"כ ברח חייב להשלים דיכול הרב לו' אילו היית גבאי אינשמת. ברח ואח"כ חלה משלים דיכול לומר אילו היית גבאי לא אבאשת ופשוט דבדין הראשון דחלה ואח"כ ברח נהי דצריך להשלים ימי הבריחה מכל מקום מה שחלה אצלו א"צ להשלים ובברח ואח"כ חלה צריך להשלים כולו דאומר לו דלא היית חולה אם היית אצלי והר"מ השמיט הירושלמי ועיין שם במ"ל.